אין מה לדבר, האמריקאים האלה עובדים לפי הספר. בדיוק בחצות
מסתער הגל הראשון של עשרות מפציצים חמקנים אל לב ציר הרשע.
מיטב הטכנולוגיה המערבית מנווט אוטומטית בחשכת המדבר, מזהה
מטרות רודניות שוחרות עמבה, משלשל עליהן טונות של חומר נפץ
תקני עם מסר דמוקרטי ברור ומגיש צ'יזבורגר לטייס. נא לכם, רועי
גמלים ברברים, עכשיו חפשו את החברים שלכם משאנז אליזה.  

כתבנו הצבאי שבאולפן שרוי בעילפון חושים מענג. נימת קולו הופכת
אקסטטית ככל שהוא מלעלע פצצות חכמות, טילי טומהוק מחוננים
ומטוסי אף-16 שסיימו פוסט-דוקטורט בפרינסטון. כן, אהרל'ה, נראה
שהכל קורה לפי התוכנית, בהחלט, יעקב. הנה, כאן אנחנו רואים
משמר רפובליקה זעיר בשחור לבן רץ וצורח אללה אכבר, ובכלל לא שם
לב שיש עליו איקס קטן, והמצלמה הולכת ומתקרבת והופה, הנה הוא
מתאדה בלהבה מסמאת עיניים, כן אהרל'ה, ככה זה עם טיל מונחה
לייזר, פשוט נפלא, למה אצלנו יורים בהם רק פגזים חודרי שריון.
אם כן, גדי, שוב אנו רואים, בהחלט, הו, מיקי, זה טוב, יעקב,
הו.

אני מכבה את הטלוויזיה והולך לישון.        

בשתיים לפנות בוקר נעלם החוף הבתולי בבורה-בורה ומשהו מוזר
קורה לפמלה אנדרסון. היא מפסיקה לעסות לי את הגב, משליכה את
שמן הקוקוס ומתחילה לזעוק בסגנון עולה ויורד. אולי טומי לי שוב
כיבה עליה מגהץ. אני מקיץ בבהלה, בוהה בחשיכה ומנסה להבין מי
המטורף שמשמיע את ריטה בפול ווליום באמצע הלילה. עוד חצי דקה
חולפת, והבנה עגומה מתגבשת לאיטה: הצפירה הארורה שמנסרת באוויר
מבשרת על שי קטן ובליסטי, שבדקות אלה ממש חותך באטמוספרה
ומתביית עלי באהבה אין קץ. סססאמק העיראקים האלה, בתחת של איזה
גמל הם הצליחו להחביא טילים?  

מה שאומר שרצוי לנקוט בפעולות הגנתיות זריזות. אני משחזר
במהירות את תוכן החוברת המקסימה של פיקוד העורף ומצליח להיזכר
רק בתמונת השער: משפחה מאושרת עומדת בסלון ומביטה בחיבה בטיל
סקאד חייכני ומתוק, שמקיש בחיישנות-מה על זגוגית החלון: "בים
בם בם, אנתרקס חם." זה לא עוזר לי כרגע. אין ברירה, צריך לנתח
את המצב באופן אנליטי. מקלט לא בא בחשבון, כמובן. אומנם מדובר
בבטון מזוין, אך גם בבילוי אתגרי במחיצת השטמפפרים, השרעבים
והזילברמנים. וגברת בז'רנו. עם רולים בשיער. בוז'ה מוי, עדיף
לבלוע שני ליטר גז חרדל נוזלי. בנושא החדר האטום, כבר מזמן
נקטתי בשיטת ב. עוזיאל (במקרה, לא הכינותי מראש). נשאר הגג.
אני משתחל לאימונית חגיגית, כיאה למעמד, ויוצא החוצה.

החוצה, כלומר למהומת אלוהים. המון אדם לבוש חלקית מתגלגל
בצווחות במורד המדרגות, שופע אנרגיות חיוביות ושיקול דעת
מפוכח. גברת ויינטראוב מובילה בקומבניזון ורדרד ושואגת נבואות
אפוקליפטיות בדציבלים נדיבים. אני נצמד לקיר, סופר בשקט עד
שלוש ולא מתאכזב: העדר הנמלט מתרסק אל מיצבור קופסאות
השימורים, שמשפחת בן-לולו מאפסנת בחדר המדרגות כעתודה לימי
מצור. לטונה שלום. דלת המקלט נטרקת על הקומדיה דל ארטה ואני
ממשיך בהעפלה סיזיפית. עוד שתים-עשרה קומות, ואני מגיח שטוף
זיעה אל הלילה הקריר שעל הגג. הללויה. נותר רק לחכות.

הנה זה בא. ראשון עולה באוויר פרויקט סי אנד סאן, מאיר את חוף
הצוק בהילה כתומה ומשובבת נפש. זה בשבילכם, כרישי נדל"ן שמנים
עם סיגר, וגם בעבורך, ראש עירי לשעבר, שאיפשר להם לגזול את הים
ועוד קנה שם דירה. הלאה. פיצוץ אדיר מכיוון שדרות רוקח מעיד על
נפילת הבסטיליה, סליחה, משרד הרישוי. שלום לכן ודרך צלחה, צמד
פקידות אנטיפתיות עם תודעת שירות של רס"ר בוורמאכט. פטריית
העשן מעל שדרות דוד המלך מחממת את ליבי באופן מיוחד: שומו
שמיים והאזיני ארץ, הלך בניין הרבנות הראשית. לא נורא, כבוד
הרב, את תעודת הגיור של סבתא זלדה אני כבר אציג בפניך בהזדמנות
אחרת. מטח פטריוטי משופר מופיע כעת מעל יד-אליהו, מזנב בסקאד
גמלוני עם ראש בטון ומתרסק איתו באחווה בליסטית ישר על ההיכל
הצהוב. אל דמי לך, עורך-הדין מזרחי, את הפיינל פור הבא נשמח
לארח באושיסקין שעל גדות הירקון. נקסט: שדרות בן-גוריון. היה
מינהל הנדסה? אללי, היכן אתרוצץ שבועות עם גרמושקת קרטון
ואתחנן לאישור סגירת בוידעם?

שקט.

בציר טוב לערב אחד. אנשים טובים, העיראקים החביבים האלה, מגיע
להם סיר טבית על חשבוני. בינתיים הם מקפידים לממש את רשימות
הקואורדינטות שאני שולח להם כבר שבועיים בדואר אלקטרוני. לגבי
ההמשך, עוד נראה. אני, בכל אופן, לא הייתי מסתובב מחר במשרדי
פקיד שומה חמש.