"אהבה. אני מחפשת אחת כבר שנים. ומה זו אהבה? אני לא יודעת...
אבל זה משהו שאי אפשר להחליף. היא עושה לך חור בלב והיא מכאיבה
כשהיא נגמרת, איכשהו... אבל זו אהבה. כולם רוצים מישהו מיוחד.
את "ה"מישהו המיוחד שיחבק אותם וינשק אותם וילטף אותם וייתן
להם הרגשה שהם הכי הכי בעולם.
אהבה. אני באמת מחפשת אחת כבר שנים. מישהו יודע איפה היא? כי
אני כבר מתחילה לאבד תקווה. אני מתאהבת בכל אדם שני שאני רואה.
רק בשביל שבועיים בהם נצא ואז הוא יבין שאני מזה משוגעת. שאני
חושבת שאי אוהבת אותו רק בשביל האהבה. לא בשבילו... ומה אם הוא
היה האחד? ואז יש את התהיות, וההטרדות ואת הצו. כמה צווים כבר
יש לי? 58 אם אני לא טועה... ואני גם זוכרת את כולם בע"פ! בוא
נראה... יש את תומר... 60 מטר ויש את ישראל 12 מטר ויש את
התומר השני והשלישי, שניהם 35 מטרים, יש את יניב, שהוא היה
האחרון והכי מפוחד... המסכן... 190 מטר! לא הגזים! ויש את...
דניאל ודן ולירן, איקי,יעקוב, שלומי, אבי והאבי השני ודודו...
ובטח שכחתי כמה...
בקיצור... אני פשוט אוהבת כרונית. כבר השתחררתי פעמיים ממכוני
גמילה. אבל איך מכוני גמילה יכולים לעזור למתאהבים כרונים? אין
מכון אחד בנושא בכל ישראל! ואיך אפשר לשכוח את שלושת
האמריקאים!? ג'רמי ג'וני וג'ונתן! כמה מטרים? 68! אוי המסכנים.
הם באו יחד והטרדתי את שלושתם... ויניב ההוא? בכלל... אני עוד
הטרדתי אותו אחרי הצו... אני חושבת שאותו? אני הכי אוהבת...
את כולם אני עדיין אוהבת אבל הוא...? הוא מיוחד! לא יודעת למה
אבל יניב...
מעולם לא חשבתי שיכולות להיות כ"כ אהבות בחיים.בכלל לא אכפת לי
שזה נמשך רק שבועיים עד חודש... אז יש אחרים... יש מספיק
צעירים. נראה לי שהבא שלי יהיה האחד... אני מרגישה את זה...!
מצד שני... אני מרגישה את זה לגבי כולם...
בקיצור... הפואנטה היא:
שלום, אני תמר ואני מכורה לאהבה..."

(שלום תמר, אנחנו אוהבים אותך.)