הביאו את אנשי העיירה.
קיראו לנכבדים, לקבצנים
כי הגיעה עת למסור עצמי
למדקרות צחוק ההמון.
פזרו עיגול לבן סביב,
אבק קוסמי או אפר קמח,
סופה שתלכוד את השד
בצאתו מסבך עורקיי המעונים.
הכניסו אצבעות נפתלות ללועי.
אין צורך לכסות על אוזני הילדים,
הרי גרוני כבר יבש,
ניחר מזעקות שהיכו בענבלי.
אני מוכנה, הביאו את החבל.
כפתו את פרקיי אל הקרש,
את רגליי העייפות
הצמידו אל האדמה הנפערת תחתיי.
רחמו על מוחי הקודח,
על ליבי הלחוץ בקרביי.
השתיקו את נהמת עורי הכמה
לחשו: "דיבוק צא!" |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.