אני מתעורר מחריקות מיטת הפלדה עליה אני שוכב אני מרגיש שלא
נוח לי אני מסתובב מצד לצד, מחליט שלהמשיך לשכב על מיטת הפלדה
בעלת המזרן המעופש תהיה סתם התעללות עצמית, אני קם, מסתכל על
קירות הבטון שלא ראו צבע או טפטים כבר הרבה מאוד זמן, על התקרה
שמלאה עובש וסדקים לכל אורכה ורוחבה, אני מרגיש שרגליי רטובות,
אני מעביר את מבטי מהקיר לכיוון רגליי,  רואה את ריצפת הבטון
כששטיחון קטן ומסריח מעטר אותה, אני מוצא את עצמי עומד במרכזה
של שלולית גדולה, אני מנסה למצוא את המקור שלה, מאחוריי אני
מבחין באסלה שעומדת בפינת החדר כשהיא מלאה ומשהו נוזל ממנה,
אני לא יודע אם זה מים או הביוב שנשפכים החוצה וגם לא ממש אכפת
לי מה זה אבל המחשבה על כך שאני עומד עם רגליי בתוך שלולית
שמקורה הוא האסלה מעבירה בי צמרמורת בכל הגוף, אני שומע ציוץ
של ציפור המגיע אליי מכיוון החלון הקטן במעלה הקיר
אני רואה גוף של ציפור קטנה אך לא את ראשה שמוסתר עלידי סורג
המתכת, אני שוב מביט סביב ורואה מולי קיר של סורגים ובו דלת עם
חור של מנעול ואז אני נזכר איפה אני נמצא, המציאות לאט לאט
מתחילה לחזור אליי אני מסתכל על סימני החריטה שעל הקיר
שמזכירים לי את טבלאות הייאוש של בית הספר היסודי שלי, אני
מתקרב ורואה שנשאר לי עוד יום אחד לסמן, אני חושב לעצמי "יום
אחד מתוך 25 שנים זה לא הרבה זמן", אני שוב מתחיל להזכר, כמו
כל בוקר, איך היגעתי למקום המצחין הזה.


זה הכל קרה בגלל טעות נוראה שעשיתי, מה אני יכול להגיד, היה לי
כל כך משעמם בחיים וכל כך שנאתי אותה חיפשתי ריגוש או משהו
שיוציא אותי מהשגרה שאני כל כך סובל ממנה.
אולי אני מתחיל את הסיפור מאוחר מדיי, אני אתחיל מהתחלה..


נולדתי וגדלתי במושב קטן בצפון הארץ, גדלתי רק עם אמא שלי
ואחותי, אבי מת תוך כדי שירות המילואים שלו לפני שנולדתי,
אחותי, שולה, הייתה מבוגרת ממני ב-7 שנים, היא תמיד הייתה
מספרת לי על אבא וכמה שהוא היה אדם רע, לא סבלתי אותה, היינו
רבים המון והיא תמיד הייתה חייבת לדבר ולספר דברים רעים על
אבא, אבל אני ידעתי שאבא לא היה אדם רע, הוא היה טוב לב, נחמד
ותמיד עזר לאנשים, שמעתי עליו מפי חבריו לצבא, מעמיתיו לעבודה,
מהשכנים שלנו וגם מאמא.
חוץ מזה היו לי חיים שקטים ונחמדים, למדתי בבית ספר, הייתי
תלמיד מצטיין, גם בתיכון הצטיינתי וקיבלתי תעודת בגרות מלאה,
לא היה חסר לי כלום.
בצבא הלכתי לשרת ב"ג'וב" ביחידת מחשבים סודית של צה"ל, ראיתי
ושמעתי דברים שאנשים יכולים רק לחלום עליהם, אבל היה חסר בזה
הריגוש, האדרנלין.
כשהשתחררתי מהצבא החלטתי שאני לא אמשיך לגור במושב ביחד עם אמא
שלי ואחותי,
עשיתי פנייה של 180 מעלות לטובת הריגוש, עברתי לגור בעיר גדולה
והתנתקתי מהמשפחה.
עברתי לדירת 2 חדרים במרכז תל-אביב בתור שותף לזוג בנות נחמדות
שגם כן השתחררו מהצבא, התחלתי לעבוד כשומר באחד ממרכזי הקניות
בעיר.
החדר שלי בדירה שימש לשני דברים בלבד, מקום עם מיטה שיהיה איפה
להניח את הראש אחרי העבודה ומקום לזיונים אחרי היציאות. את רוב
שעות היממה אני ביליתי במועדונים, בפאבים למיניהם או בעבודה.
אחרי תקופה של שנתיים למיטב זכרוני כבר הכרתי את כל מקומות
הבילויי בתל-אביב, את כל האנשים שבאים אליהם, הכרתי את כל
הקניונים הכרתי הכל... ואז שוב, לאט לאט חזרה אליי תחושת
השיעמום, ביחד עם התחושה הזו חזרו אליי גם זכרונות מהבית,
מאחותי שולה. לא ידעתי מה לעשות עם עצמי, הכל נהייה כל כך
שגרתי.  יום אחד לקראת סוף המשמרת שלי בעבודה עברה אותי בכניסה
למרכז הקניות בחורה כבת 20, היום אני לא מבין איך קרה משהו
כזה, אבל משום מה הבחורה הזכירה לי את אחותי הגדולה בצעירותה,
הרגשתי שנאה כה רבה כלפיה, אני פשוט שנאתי שנאת מוות את הבחורה
הזו שעברה אותי , שאני לא מכיר כלל, שפשוט היה בי רצון עז
לשלוף את האקדח שלי מתוך הנרתיק ולרוקן את כל המחסנית לתוך
הראש שלה, אני כבר הרצתי בראשי את התסריט אך לא נעתי ממקומי.
כעבור מספר דקות סיימתי את המשמרת , העברתי את הכרטיס, החלפתי
בגדים ויצאתי לכיוון הדירה שלי.  בדרך אני הבחנתי בבחורה
שראיתי מקודם, הולכת לה בין החנויות, בהחלטה פתאומית התחלתי
לעקוב אחריה, עכבתי אחריה מספר שעות עד שהגיעה לדירתה שהייתה
ממוקמת במרחק של תחנת אוטובוס מהדירה שלי,
אני זכרתי את הכתובת ונסעתי לביתי.
עכבתי אחריה שבוע ימים, למדתי אותה , את מקומות הבילויי שלה,
את האוכל האהוב עליה, למדתי עליה וידעתי עליה הכל, אפילו את
צבע התחתונים שהיא אהבה ללבוש, החלטתי להתקרב אליה.
פגשתי אותה במסעדה האהובה עליה באחד מהערבים התיישבתי לידה
והתחלנו לדבר, השתמשתי בכל הידע שלי עליה על מנת לגרום לה
לעשות כל מה שאני רוצה, היא נדלקה עליי,  הייתי שמח בהצלחתי,
אבל שנאתי אותה כל כך עד שההצלחה שלי לא הייתה חשובה לי באותו
הרגע, לקחתי אותה לדירה שלי ושלא כמו בדרך כלל וידאתי שהשותפות
שלי אינן.
נכנסנו לחדר שלי, ועוד לפני שהספקתי לשים את המפתחות על השולחן
היא התחילה לנשק אותי בכל מקום בגוף והחלה להוריד ממני את
הבגדים, אני לא נהינתי כמו בדרך כלל כאשר בחורה צעירה מתנפלת
עליי ככה אלא התחלתי לפעול לפי תסריט שהרצתי לעצמי בראש עשרות
ואפילו מאות פעמים באותו הערב, הכל היה עלמנת לרכך אותה ולהכין
אותה להפתעה שמצפה לה.
נכנסנו למיטה והתחלנו לקיים יחסי מין, אני חדרתי אליה בכל הכוח
שהיה לי, אפילו באכזריות אך היא עשתה רושם כאילו היא נהינת,
אני סבלתי אך עדיין המשכתי לפי התוכנית, מאוחר יותר היא התרפקה
על המיטה בחוסר כוחות ואני, האדרנלין זרם, אני התקדמתי לקראת
סוף התסריט, קמתי מהמיטה סגרתי את האור ונשכבתי לידה, חיכיתי
מספר דקות עד שתירדם, אחרי שהיא נרדמה הדלקתי את האור, התלבשתי
והוצאתי מהמגירה של השולחן שלי שני זוגות אזיקים ששימשו אותי
בפגישות עם בחורות שאוהבות "לגוון" בסקס. לקחתי את זרועותיה
וכבלתי כל אחת לצד אחר של המיטה, לקחתי את האקדח שלי, הכנסתי
מחסנית, דרכתי אותו והחבאתי אותו מאחורי גבי בכיס מכנסיי.
כשהייתי מוכן לפעולה צעקתי את שמה והיא התעוררה, ניסתה לקום,
אך לקח לה מספר שניות להבין שהיא לא הולכת לשום מקום, מבין
שיניה היא פלטה משהו כמו:"אז אתה רוצה את זה ככה, אהה נמר?"
אני לא הגבתי, עמדתי עוד מספר שניות ואז באיטיות שלחתי את ידי
אל מאחורי הגב ואחזתי באקדח, היא חייכה ושאלה אותי מה אני
מסתיר שם, בתנועה איטית שלפתי את האקדח מהכיס וכיוונתי אותו אל
ראשה, צעקתי:"שולה אני שונא אותך, תמותי!", החיוך שלה ירד
מהשפתיים היא נהייתה אדומה ולפני שהיא הספיקה לפלוט צעקה מפיה
אני סחטתי את ההדק פעם אחר פעם וראיתי בהילוך איטי את הכדורים
נפלטים מקנה האקדח, לאט לאט מתקרבים לראשה, מפלחים לה חורים
בכל הגוף ויוצאים מהצד השני של גופה שולחים כמות דם גדולה
המתפזרת לכל עבר בחדר שלי, סחטתי את ההדק פעם אחר פעם עד
שנגמרה לי התחמושת.
הייתי מרוצה, חייכתי, הרגתי שתי ציפורים במכה, גם את אחותי וגם
את השיעמום, הייתי מבסוט, לא ידעתי מה לעשות עם הגופה, פשוט לא
חשבתי על זה, עמדתי שם רוכן מעליה מספר שעות עד שאחת השותפות
הגיעה לדירה והתקשרה למשטרה.  כל מה שהיה לאחר מכן אני כבר לא
זוכר הייתי, באופוריה- עופפתי.
עכשיו אני מסתכל על עצמי 25 שנה לאחר המקרה, חושב האם זה היה
שווה את הריגוש,
עד עכשיו אין לי תשובה.

"מחר אני משתחרר, איך אני אמשיך את חיי?" אני חושב לעצמי, "כבר
אין טעם", שום דבר כבר לא יתעלה על הריגוש...