מאז ראיתי אותה שוב,
היא במחשבתי כל הזמן.
מפליא איך מפגש אחד חטוף
חושף את כל הרגש שנטמן,
במאמץ של שנים.
כמה מילים והרבה מבוכה,
"מה שלומך?" ו"מה שלומך?"
וכבר היא פנתה והלכה.
נשארתי עומד על המדרכה,
כולי גועש מבפנים.
כמו פזמון, ממשיך קולה
להתנגן לי באוזניים.
בראשי דמותה עולה
כשאני עוצם את העיניים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.