כברק המכה שוב ושוב באותו אדם
ולא באדמה הקרה ממנה בא

אחרי כל שיחה שלי איתך, אני
מגלה בדבריי סימני החלקה
צריחת האזהרה של הגלגל הנואש
אובדת בין הקווים

כוונות שלא צלחו את המרחק
ומילים רכות שגוועות אחרי
10 קילומטרים מהדובר אותן
כמו החפצים הבודדים שהים שוצף אל החוף
ואז שוטף בחזרה

לפעמים אני מרים את השפופרת רק לבדוק
אולי עדיין מתנהלת השיחה
אולי את עדיין שם, לבושה ברעש לבן.

אולי אנו גזורים מאותו הבד
ואולי הבד גזור מאיתנו
והמספריים לא חדלות להשוות בינינו

זהו המחיר הדק שאנו משלמים עבור קרבה
כי האדם ביתרונו נעשה ליצור חדש
אבטיפוס של אושר
ובחסר לו נעשה ככל האדם

מה שנותר נשים בקופסאות נפרדות
כדי לא להביט בכאב.

מן המעט שאני יודע על אהבה,
הרבה מוקדש לך.

אדם אינו טורד עצמו במחשבות
האם קר או האם חם או האם החלונות
סגורים בבית שבו לא היה
ולא יהיה לעולם.

אך את מחשבותיו על הבית בו עתיד לגור
מקשט בשמחה ומעטר בציפיות גדולות.

זהו תכסיס ישן, לקבל מקדמה
על האושר הגדול שנותר לפנינו

ויש שאדם לוקח יותר מהצפון לו ויש
לקזז את האושר שידע בעברו.

ואלוהים נגלה לאדם בודד:
פקיד קטן בגזברות
עם כספת גדולה מאחוריו.