אני מרגיש אותו תקוע לי בגרון.
כמו איזה חתול שמת עם הציפורניים בחוץ, הוא שורט לי את מערכת
העיקול כל הדרך למטה. אני מרגיש אותו יושב לי שם כמן כדור.
הממם.כדור.אקמול.שניים אם אפשר בבקשה . גם לא צריך מים בצד.
אבל לא, יש רק מוס שוקולד מחליא שכזה. כל מה שרציתי לקינוח זה
אקמול, וגם זה מה שחשבתי שיהיה, אבל הם חייבים להגיש לי את
המוס שוקולד הזה. ואין ברירה, את המוס חייבים לאכול. האקמול
אני שותה בלי מים, ככה הוא הכי טעים, אבל המוס המחליק הזה לא
מוכן לזוז לי סנטימטר בתוך הגוף, וכשזה קורה גם, הוא יושב לי
שם כמו בלוק.
אני מרגיש את הטעם המתוק והמחליא שלו מציף לי את הגוף. אוי כמה
שהייתי רוצה אקמול.
רוב האנשים אוהבים מוס שוקולד, אבל אני, אני כנראה מהאנשים
האלה שרגילים כבר לאקמול, מוס שוקולד אני כבר לא יכול לאכול. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.