פרולוג.
ואם רצה האיש להכנס בית המקדש ולהקריב קרבן לאלוהיו, והיה האיש
טמא, צריך שיטבול במים טהורים, ויחכה כל הלילה כולו,
ובבוקר-עם הזריחה, טהור האיש: "ובא השמש, וטהר"(taher).
מין המקורות.
ואם תטבול הרחק מכאן,
בים המים העמוק שלך, האפל שלך, ההכרחי שלך,
בין אשמורת שניה לשלישית-
שם ועכשיו משתברת על פני ובעומק המים, שמש נעלמה.
על החוף נותרו קונכיות אתמול,
שרידיהן זוחלים נואשות חזרה אל עבר קו המים.
והשמש רוקמת להן פורמת להן
קרניים אולטרא אחרונות.
ואתה, תשתכשך בזכרון מופלא ויחידי
תתודלק מחדש בילדות צחקנית מותרת פרועה.
אחרי זה, אל תשכח לחבוק את החוף, זרוע אבניו הנלהטות.
כי שם, במים - עמוק וכהה ופתלתול ומתנחשל.
אז אל תתרחק יותר
ממה שהמרחק מרשה ומאפשר.
ובא השמש, וטהר.
|