באתי מפאתי אי שם
ממקום עלום ונשבר
רסיס זך-
הבהק תעלומה-
הגעתי, עדי כאן, טעות רבת חן.
שכחתי, להשאיר חותם
נשארתי, כל הזמן, כאילו כדי ללכת,
עוד רגע,
מכאן.
רגלי נמתחו כצוואר הברבור בתנועת עזיבה להוטה
והנה, תסתכלו אותי,
נושאת עכשווים רבים
כל הדרך חזרה,
וורידים מאומצים
כחלחלים שלי מתייפחים באפלה.
העדשה הנסיכית הגרגירית,
גם היא ארוזה למשעי, מכונסת בתיק גב צמרירי
ויש מי שינופף לי לשלום
מטפחת משי גברית, וילון צללים,
אימת הטירה הנשכחת והולכת,
ליבו נשבר במחול עיוועים אל מול ליבי.