לא מלמדים אותנו לאהוב
זה לא מצוי במערכת החינוך,אנחנו אמורים להבין לבד
כמו בגרות רק הרבה יותר קשה,
ולא יודעים מה מרגישים.
כי יש שירים,יפים ומרגשים על על שנופל על שמיים כחולים
על שדות אירוסים אדמוניים וזריחות ושקיעות וים
                     וגוף עירום
וזה מרגש,מעלה חיוך אפילו מוריד דמעה כמו גשם.
אבל אני לא בטוח שאני יודע מה זה לאהוב
יש אנשים שזה בא להם בקלות מרגיזה-האהבה
שמלאה בזריחות ושמיים ודמעות ועירום
ויש שקשה להם קצת יותר.
נו,מה לעשות? אנשים מבולבלים שתוהים אם הם בכלל יודעים לאהוב
                  מה הם עושים?
מה אני עושה לדעת כדי לדעת שאני אוהב? איך לדעת.
האהבה היא עסק קשה.
לפעמים (ואפילו יותר מלעיתים) גם המבולבלים יודעים.
מתי?
כשבלי שהתכווונו עשו צעד מיותר ודרכו על אירוס צעיר ורך
כשבציור צבעו את השמיים בכחול מלוכלך
כשהזריחה הזהובה שקעה תחת ים סוער וגועש
כשדמעה.
כשנשטפו עינייך היפות עד כלות.
כשפיך התכווץ בכאב ועינייך נסגרו מפאת הדמעות
כשליבי נחמץ נקרע ממש רק בגללך,בשל כאבך.
כשעיניי השחונות זה זמן כמעט וכוסו מרטיבות עצבונך
הידיעה שאני רוצה לאחות,לחבר,לצבוע דף חדש בכחול של
שמיים-והפעם נקי
לא כי זו בת          לא כי יש בכי
                       כי זה כאב צורב  והוא שלך.  כמוני.