כמו פרפר, כמו טווס מסתיר בנוצותיו
פחד וחשש אפל, מצייר בתנועותיו.
רוצה לומר, לתת, לחוש,
אבל הכל נוזל,
כמו מכחול על חוט טובל,
נמתח כמו מיתר -
לחוץ, מתוח בין קצוות אמת דימיונותיו.

מראה כהה טווה תמונות
עוקבת צעדיו,
של צייד זוית עייני בודקת שינוייו.
מתעקמים בזרם עב, מותמרת לאינסוף,
חסומה בין שני צדדיו של קטע המשעול.
מתחילה, עולה, עולה נוסקת ונושרת
עקומה אקספוננציאלית אנה את יורדת ?

בדמי יומי, נפשי תלך לטבול במעגן
לתור עינייה ביפי התורן נע בגל.
במקצב זורם רוגע נע לו העולם,
אישוניו נעים שטים הם, שמה אישוניי ?