[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







עמי דביר
/
התפקיד הכי חשוב בעולם



יש לי חבר שלא רואים עליו כלום. איש סטנדרטי עם שם רגיל - משה
כהן - והוא מחזיק בתפקיד הכי חשוב בעולם. כן כן, מה שאתם
שומעים כולל נשיא ארצות הברית.
גם אני לא האמנתי כשסיפר לי מה הוא עושה.
אמרתי לו: עזוב אותך מושיק, אני לא אוכל את הסיפור שלך. והוא
משך בכתפיים, לא התווכח, כי הוא מושיק. באחריות, זה הבן אדם
הכי טוב והכי צנוע שאני מכיר. אולי בגלל זה הם בחרו לנצל
אותו.

                                             




נסעתי אליו לירושלים לבדוק שזה אמיתי ולראות אותו בפעולה. חרא
של עבודה נתנו לו. נכון שהיא הכי חשובה בעולם, אבל משעממת פחד,
והם לא משלמים בהתאם. הרגיז אותי שהוא שותק להם, מתבייש לבקש
את מה שמגיע לו, ואלו אנשים שאין להם בעיות פיננסיות.
אמרתי לו: מושיק, תיפקח את העיניים, זה לא רק שהאנושות לא
מכירה בחשיבות המשרה שלך, גם מחוץ לכדור הארץ אף אחד לא סופר
אותך.
כל אחד אחר היה נשבר מזמן. אני למשל לא הייתי מחזיק שם יומיים.
תתארו לכם שאתם מחזיקים בג'וב בכיר ואף אחד לא יודע. זה יכול
לשגע אותך. מי היה מסכים לתנאי שכזה? ניקח למשל את ראש הממשלה.
האם הוא היה מוכן לנהל את המדינה מתוך חדר אטום ושאף אחד, ממש
אף אחד - חוץ אולי מעוזר אחד קרוב - לא ידע שזה הוא? תראו לי
ספורטאי או שחקן קולנוע שהיה מסכים להופיע כל החיים מאחורי
מסכה. לא יעלה על הדעת. רק מושיק כהן הפראייר עובד ככה.



                                                       
 

הוא גר על גג של בית מעל שמונה קומות ברחוב שבטי  ישראל. אני
לא אומר פנטהאוז כי הדירה שלו לא מתימרת.  סלון, קטן, מטבח,
ושני חדרי שינה. נחמד, אבל לא משהו שיצלמו למגאזין. מצד שני יש
לו חזקה על  כל הגג, לפחות  מאתיים מטר מרובעים אפופים ביאמבה
של עציצים. בשביל להגיע למושיק אתה לוקח את המעלית עד הסוף
ועולה עוד קומה במדרגות. ואין לך כל דרך להגיע אל הגג אם אתה
לא חבר שלו או חיזר. מהשטחים שלו אפשר לראות את רוב ירושלים,
כולל הר הבית. מקום משגע, מרגיע כזה, בכיף. אתה יכול להושיב על
הגג שלו את הבן- אדם הכי עצבן בעולם אחרי שתי דקות הוא נהייה
מהטמה גנדי, לא ירצה  לחזור הביתה.  
אנשים מוכנים לשים שני מיליון דולר על הנכס שלו, והוא לא מוכן
לשמוע. וזה לא שהוא שוחה בכסף.  כולו היה פקיד זוטר במשרד
האוצר עד שהתפטר  בשביל לעבוד עבור חוצנים. את הגג הוא ירש
מהסבתא.




                                                       
 

לא הייתי בא אליו אם הייתי חושב שהחוצן יסתכל על זה בעין
עקומה. אמרתי לו: מושיק, אני לא רוצה לסבך אתך עם החוצן. אפילו
שאתה חושב שהוא מואר, אתה לא ממש מכיר אותו. יכול להיות שהוא
מהנחמדים האלה שהכל סבבה אצלם עד שמרגיזים אותם, ואז אתה מגלה
שהם החארות הכי גדולים.
מושיק אמר לי: אל תדאג קובל'ה קיבלתי ממנו אישור. דווקא מכיר
אותו, קוראים לו גומצ'יפופ  והוא מסכים שאכניס אותך לסיפור
והדגיש שאתה יכול לבוא אלי חופשי. זה שהוא לא מסכים שאשתף
אחרים, זה לא מפני שיש לו את הדאווין של השושו. הוא פשוט לא
מעוניין שכל התקשורת העולמית תצטופף סביב הבית שלי ותפר את
האיזון העולמי.
שאלתי: יש לך אישור בכתב?
הוא צחק.
אמרתי: אני לא סומך על הבטחות בעל-פה.
מושיק אמר: אפילו לא בעל-פה, אנחנו משוחחים בטלפתיה.
הרג אותי עם הטלפתיה שלו. מה אני אגיד אם יום אחד יחקרו אותי?
שריחפה באוויר מחשבה שמותר לי לבוא?
אבל הייתי סקרן, כך שאמרתי לעצמי  - אם אני לא אבוא  אז מי
יתמוך במושיק? ואל תשכחו שהוא עובד בג'וב הכי חשוב בעולם. ואיך
שלא תפרשנו זה קצת כאילו מינו אותי עוזר בכיר של הנשיא.



                                                       


עליתי אליו במעלית כרגיל. טיפסתי קומה וצלצלתי בדלת. הוא יצא
אלי במכנסיים קצרים וחולצת טריקו מהתיכון.
אמרתי לו: מה זה הזלזול הזה? שים עליך משהו אופנתי, כל
הגלאקסיה מסתכלת עליך מאן. קח את עצמך בידיים, אתה מייצג
אותנו.
אמר לי: אל תגזים קובל'ה.
התיישבנו על המרפסת. הוא חזר לתפוס את המוט שלו, ואני במרחק של
שלושה מטר. לא הסכים לי להתקרב, אמר שאני עלול לשבש את
ההרמוניה בעולם. לא התווכחתי.
והמוט שהחזיק היה סתם מוט באורך של שני מטר ובקוטר שני צול.
טען  שהוא עשוי מחומר מיוחד שאין כמוהו על כדור הארץ אבל לא
הייתה לו דרך לבדוק בלי להרוס את המוט. אני לא אגיד שהמוט
מכאן, כי אכן היה לו מראה שונה, אבל מצד שני הצוות של סטיבן
שפילברג עושה לך עשרה מוטות כאלה במאה דולר.
סתם מוט פושט והעיצוב על הפנים. סמל פאלי חסר צורה. יש להם
בגלאקסיה מה ללמוד מהאיטלקים שלנו בכל מה שקשור לעיצוב. וזה
היה מדהים איך שהמוט ההוא היה מוכנס אל תוך תושבת פשוטה כמו
שיש אצלנו לשמשיות שתוקעים במדרכה. וגם זה שהתושבת הייתה
מחוברת לרצפה בבורגי פיליפס תוצרת כדור הארץ. ומי אתם חושבים
חיבר את התושבת לבטון? מושיק כהן. עם סט הכלים שקניתי לו
לשחרור. לא עלה על דעתם לשלוח לכאן טכנאי משלהם.  למה להם
להטריח מישהו מקצה הגלאקסיה אם יש את מושיק. אני לא מבין איך
הם סומכים עליו ככה. נכון שהוא אדם אחראי במיוחד, ואת הסט שלי,
כולל הברגים, לא עשו בטאיואן, ובכל זאת הם צריכים לקחת בחשבון
שאם המוט נופל כל הכדור שלנו הולך פארש והם נשארים להשתכשך
במיץ של עצמם.



                                                       


אמר לי: בחיאת קובל'ה לך תעשה לנו קפה, כי אני בדפיציט וחייב
להחזיק את המוט לפחות שעתיים רצוף.
זה הסידור שלו, טוחן משמרות. אוחז במוט לפחות 12 שעות ביממה
כולל שבתות וחגים, חורף וקיץ ולא לעזוב אותו ליותר משעתיים
רצוף. ואם הוא רוצה לטייל בשבת, או ללכת לחתונה, הוא יכול
לשכוח מזה. והכי גרוע שהוא לא יודע עד מתי זה ימשך. ואם הוא
ירצה להתחתן בעצמו? עבדות. זה מה שזה, עבדות.
כשחזרתי עם הקפה, עוד מרחוק, הוא אמר לי: תניח את הקפה והעוגות
בקצה השולחן ושמור מרחק. כמעט נעלבתי, אבל בגלל שזה מושיק, אז
לא.
אמרתי לו: תאמין לי שאם אני מחזיק את המוט במקומך הם לא
מרגישים.
אמר לי: לא יודע. אני לא מבין בזה.
אמרתי לו: מה אתה חושב, שיש בגוף שלך משהו מיוחד? אותו זבל כמו
שלי פלוס שני קילו קופאין.
אמר לי: זה לא בגוף, זה בראש.  אמרתי לך תבוא איתי להררית נעשה
מדיטציות. לא רצית.
אמרתי לו: עזוב אותך ממדיטציות מושיק. סתם לקחו אותך. זה כאילו
שהתרנגול של בני-יהודה יחשוב שלקחו אותו בתור קמיע בגלל שיש לו
סגולות מיוחדות. בעוד שהמציאות היא שבאים ללהקה בלול ותופסים
את הראשון שעובר מול העיניים. אחר כך אם הוא מביא מזל נאחס
שוחטים אותו ולוקחים אחר.



                                                       



נתן לי לחבוש את המשקפיים שהחוצן השאיר לו. ראיתי אנרגיות
משתלחות מהראש שלו  בכל הכיוונים, כמו במופע לייזר, והן הגיעו
עד סין לפחות.
הוא הסביר: אני משמש להם שנאי. מתרגם את האנרגיות שלהם לתדר
אנושי. צריך ראש רגוע לתפקיד כזה. אם אני מבריז מייד פורץ
סיכסוך אטומי.
אמרתי: העולם מלא במודטים חגורה שחורה. רחפנים אמיתיים, אנשים
שיוצאים בקלות למסע אל מחוץ לגוף שלהם, ככה בצ'יק, כמו שאתה
נוסע לפתח תקווה.
אמר: נכון. אבל אף אחד מהם לא גר על גג גבוה במרחק יריקה
מהר-הבית.
שאלתי: וניו-דלהי לא יותר טובה בתור מוקד לאנרגיות האלה?
בשום פנים ואופן, אמר, שיווי המשקל העולמי עדין מאד. יש רק עוד
שתי נקודות מתאימות לשידור שכזה, אבל הן נמצאות על קרקעית
האוקיינוס.



                                                       


אמרתי לו: אז אם יש לך כזאת בלעדיות תדרוש מהם את כל מה שמגיע
לך.
מה אתה חושב שמגיע לי? הוא שאל.
בטח שיותר מלנייט האפמן שיש לו עבודה מעניינת בלתקוע סלים,
פלוס סיקור יומי, ואם לא יכניס את הכדור לסל גם לא יקרה אסון.

לדרוש מיליון דולר? הוא שאל.
כן. לחודש. כמה הם משלמים לך עכשיו?
לא משלמים.
הייתי המום ממנו. אז ממה אתה חי?
מפיצויי הפיטורים, הוא אמר. החוצן שלי נותן לי להבין  שאין לי
מה לדאוג, שיהיה בסדר.
אמרתי לו: מושיק, לעולם אל תסמוך על חוצנים. אין להם מושג מה
הצרכים שלך. תגיד לו שאתה רוצה שיתחיל להזרים לך כסף לחשבון.
מושיק התנגד: הוא לא בנוי למהלכים ארציים, אפילו את הברגים
האלה הייתי צריך לתקוע בעצמי.
אז שיביא לך מטילי זהב, אמרתי בכעס. כל הסיכויים שבכוכב  שלהם
הזהב מתגלגל ברחובות כמו גרוטאות ברזל.
מושיק גירד בראשו בידו הפנויה. לא נוח לי לבקש, אמר. אתה צריך
לראות את גומצ'יפופ, רוחני כזה, רואה בתפקיד שלו שליחות
בין-גלאקטית. אני מתבייש לבלבל לו את המוח עם המשאלות הארציות
שלי.
אמרתי לו: אתה זוכר איך בתור ביזון מניאק נכנסתי אל מפקד הקורס
ואמרתי לו שלא צוללים עד שלא מביאים לנו תה חם ולחם עם ריבה.
תשאיר את זה לי. אתה רק תקרא לו.
אמר לי: לא יודע איך לקרוא לו. הוא תמיד בא במפתיע. טיפוס לא
צפוי כזה.
אמרתי: כמו הסמג"ד שלנו צביקה כשהיינו בשמירות.
אבל בא בטוב.
אמרתי לו: תן להחזיק את המוט.
בהתחלה הוא סירב, אבל אחרי שחרשתי אותו לעומק, הוא אמר:
שיתפוצץ העולם. באמת שנמאס לי. אני רוצה לעבוד אתך במשמרות.
היה מדהים להחזיק את המוט. הרגשתי איך מפלים של אנרגיות רכות
שוטפים אותי. כאילו אלף אצבעות עדינות מעסות לי את הגוף.
אמרתי לו: חתיכת ממזר מושיק, אתה מכור למוט הזה.



                                                       


אחרי עשר דקות הוא הגיע. לא מבין מאיפה נחת עלינו, כי לא ראיתי
את הרכב שלו, וחבל כי אני מאד מתעניין באמצעי תחבורה של
חוצנים. הוא היה נמוך, אולי מטר וחצי, ולבוש בחליפה בצבע כסף,
כמו בסרטים, אבל הפנים והידיים לא היו מוגנים בכלל, וזה מאד
הפתיע אותי, כי יש לנו את הוירוסים שלנו, ולהם את הרגישויות
שלהם, ופחדתי שאם אני מתעטש עליו הוא מת במקום. באופן כללי הוא
היה דומה לבן-אדם חוץ מהעיניים שהיו ענקיות, ואוזני התרנגולת
שלו.
אהבתי אותו כמו שלא אהבתי איש מימי, כולל שיבולת. אהבה
טוטאלית, חובקת עולם. והוא הרשה לי להחזיק במוט, ושידר שזה
בסדר גמור. אחרי חמש דקות נעלם.
מושיק שאל אותי: נו קובל'ה דרשת את מטילי הזהב?
אמרתי: ואללה שכחתי. בלבל אותי החוצן הזה.
אז מה, מעכשיו אתה עובד איתי במשמרות?
אמרתי: אני מתפטר מהצבא ובא אצלך.
שאל: וממה תתקיים?
אמרתי: בהתחלה מפיצויי הפיטורים, ואחר-כך אלוהים גדול. אני לא
דואג, גומצ'יפופ אמר שיהיה בסדר.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
טוב ציפור אחת
ביד מסרטן בתוך
השד.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/2/03 6:40
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
עמי דביר

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה