נכנסתי לחדר בכבדות, וטרקתי מאחוריי את הדלת.  נפלתי על המיטה
הרכה שלי ונשענתי על הקיר. עצמתי עיניים, נשמתי נשימה ארוכה.
לקחתי את השלט והדלקתי את הטלביזיה. התפשטתי וישבתי בתחתונים
בלבד.
"מה אתה מסתכל?", שאלתי את ג'וני.
הוא חייך אליי. נאנחתי. "אוף! אתה לא יודע איזה יום מגעיל היה
לי היום! נמאס לי! אין לי כוח יותר, אני אומר לך!".
קמתי לרגע והדלקתי את תנור החימום הקטן. מירב חשבה שזה נורא
דבילי להיות עם תחתונים ולהדליק חימום כמו בגיהינום, אבל זה
עדיף מבחינתי, מאשר להתלבש כמו בקוטב הצפוני ולא לזוז מרוב
שכבות בגדים מגבילות.
שפשפתי את רגליי הלבנבנות. נאנחתי שנית.
"אתה לא יודע איך קשה לי בלעדיה", אמרתי לג'וני. "אני כל הזמן
חושב עליה, חולם עליה, נזכר בה ובזמנים שהיו לנו ביחד...".
פתחתי עיניים. ג'וני זע באי נוחות במקומו.
"שב! מה אתה עומד?", פקדתי עליו.
הוא צחק עליי ונשאר לעמוד.
"שב! תנוח, תרגיש כמו בבית. כן, אני יודע שאני אידיוט שאני
אומר לך את זה, ואני בעצמי מתוח כמו קפיץ. אתה יודע שאני חושב
עליה, נכון? אתה מרגיש את זה, אני יודע...", גיחכתי לעצמי
ופתחתי שקית קטנה של במבה.
הכנסתי חתיכת במבה לפי, ומצצתי אותה עד שהיא הפכה לעיסת חמאת
בוטנים נימוחה בפי.
"גם אתה מתגעגע אליה לפעמים?", שאלתי את ג'וני. הוא חייך. זה
כל כך ברור! היינו ביחד, אני ומירב, חצי שנה, והכרתי אותה
לג'וני אחרי חודשיים מאז שהכרנו. שנינו הרגשנו נורא בודדים, עד
שמירב הגיעה, ואחרי שהיא הופיעה בחיי כפיה טובה, היא שינתה הכל
כמו במטה קסמים.
גם ג'וני שמח. הרבה זמן לא הייתה לו מישהי, ואחרי שהכרתי לו את
מירב, הוא חש פחות בודד. זה מאוד עזר לו. בדרך כלל, הוא לוחץ
עליי להכיר לו את הבנות החדשות שאני מכיר מהר, אבל תמיד אני
אומר לו, שאסור ללחוץ עליהן, ושלא ידאג, כי בסוף זה יגיע.  
גם את מירב הוא רצה, אבל לא נתתי לו להתקרב אליה.
היא הייתה כל כך עדינה, כל כך שברירית, שפחדתי לגעת בה, להרתיע
אותה. והוא כל הזמן אמר לי: "איזה מין גבר אתה? תיגע בה! תנשק
אותה! היא רוצה אותך בדיוק כמו שאתה רוצה אותה..."
אבל אמרתי לו תמיד, שרק סקס יש בראש שלו. כמובן שאני נמשך
למירב, אבל גם נפשית, ואני רוצה בה ליותר מזיון חולף. גם ג'וני
חשב שכדאי שהיא תהיה עבורי יותר מזיון חולף. הוא מעדיף מישהי
קבועה בעצמו, כדי שלא יצטרך כל פעם מישהי חדשה, וזה למרות
שלפעמים הוא משפיע עליי לפזול לכיוון נשים אחרות, ותמיד אני
מתנגד.
"ג'וני", אמרתי לו ושתקתי שוב. לא ידעתי איך לומר לו את זה.
"אתה יודע איך אני מת עליך, נכון? אנחנו החברים הכי טובים מגיל
אפס. תמיד היינו ביחד, תמיד עזרת לי, למרות שגם עשית לי הרבה
צרות... אני אוהב אותך, באמת. אבל הקטע ההוא שעשית לי עם מירב,
היה ממש לא במקום. לא היית צריך להשפיע עליי ככה".
ג'וני הביט בי ושתק. אני חושב שהוא היה עצוב. הוא אפילו נראה
מעט מנומנם.
"תראה, אני יודע שאני לא צריך  להאשים רק אותך בגלל שמירב עזבה
אותי, אבל אתה השפעת עליי ללכת למיכל. אתה אמרת לי שנמאס כבר
ממירב. לא שרע לי איתה במיטה, להפך, היא מאוד סקסית, אבל רציתי
לגוון קצת. בכל זאת, לשכב עם אותה בחורה כמעט כל יום, זה לא
הולך ברגל...", חייכתי אליו. הוא החזיר לי חיוך.
נאנחתי שוב. הפנים היפות שלה נחרטו במוחי, ולא רצו לעזוב. למה
היא הלכה? למה היא לא סלחה לי? בסך הכל טעות קטנה. אני הרי רק
בנאדם, לא?
"אני יודע, אני יודע... הייתי צריך להגיד לך לא. לדעת לשלוט
בעצמי. הרי יש לי מוח, תודה לאל... רק חבל שאני לא יכול לשלוט
בו תמיד... למה? למה היית צריך לשכנע אותי?", הסתכלתי על
ג'וני. הוא לא ידע מה לומר.
"אין לך מה להגיד, אה? תמיד אותו דבר. מכניס אותי לצרות, ואז
בורח...", אמרתי בכעס.
הוא עדיין התנהג כאילם. "פתאום אין לך פה, מה? אני לא מאמין...
איך עשיתי את זה? איך עשיתי את זה?", תפסתי את ראשי בין ידיי.

ציפורניי נכנסו עמוק לסבך שיערי, ושרטו את קרקפתי.
"אני לא יודע מה לחשוב... לפעמים אני פשוט שונא אותך, ומצטער
שאתה קיים", אחזתי בחוזקה בגרונו הארוך, "אבל לפעמים,
לפעמים... בעצם, רוב הזמן אני פשוט מת עליך... אתה יודע שהבנות
אוהבות אותי בגללך? אני לא יודע מה אתה עושה להן, אבל אתה עושה
את זה טוב..", חייכתי לג'וני בחיבה.
"אתה יודע מה? אני סולח לך", חייכתי אליו. ליטפתי את שיערותיו
השחורות והמסולסלות, והחלקתי על ראשו.
"אבל פשוט נמאס לי כשאני הורס במו ידיי הכל", הנמכתי קולי.
"זוכר, איך בהתחלה היא שמה עליי עין, ואני שמתי עליה זין? ואתה
רצית אותה. רצית אותה, וקיבלת אותה. וכשסוף סוף הבנתי שאני
אוהב אותה, אחרי  שהלכתי למיכל, היא כבר עזבה...".
כיביתי את האור, ושכבתי במיטה בחושך, עצמתי עיניים. הורדתי את
התחתונים השחורים שמירב כל כך אהבה, והתחבאתי מתחת לפוך. גם
ג'וני נכנס איתי, למרות שהוא לא ממש רצה. הוא עדיין היה מלא
מרץ, ורצה להשתולל. ניסיונותיי להרגיעו לא הועילו.
שכבתי ערום כביום היוולדי, ליטפתי את ג'וני, שמעתי בלבי את
קולות הגרגור שלו. שוב הוא שלט בי, ולא ההפך...
תמונות מהעבר הציפו את מוחי.
מירב מחייכת אליי באוניברסיטה, בשיעור פילוסופיה. חיוך מתוק,
נוגע ללב...
הסרט הראשון.
הנשיקה הראשונה בסרט הראשון.
מגע שיערה תחת אצבעותיי.
הזיון הראשון.
הפעם הראשונה שעשינו אהבה.
הזיון הראשון בשירותים בסרט...
ג'וני התחיל ללחוץ.
לא רציתי לחשוב עליה ככה, אבל לא יכולתי להפסיק. שוב ג'וני
פיתה אותי. שוב מירב פיתתה אותי בדמיוני.
"גע בי...", היא לחשה בקול העמוק שלה, הביטה בי בעיניה
החתוליות.
"גע בי...", נשקה לשפתיי עם שפתיה המלאות והחושניות.
"גע בי...", צעק ג'וני בלי מילים.
"אני פה!", שניכם צעקתם לי.
בטח שאתם פה, אתם פה איתי. תמיד.
עצמתי עיניים ובכיתי.
תחילה דמעות קטנות , כי אני גבר, ולגברים אסור לבכות.
ואז זרם הדמעות התגבר, כי אני אדם, וכוס אמק  עם כולם.
נגעתי בעצמי, נגעתי בג'וני ודמיינתי שזאת מירב.
דמיינתי את הקול שלה, את המגע שלה, את הנשיקות שלה, את הדרך בה
היא מעבירה את שיערה לאחור באצבעותיה הארוכות, המחשמלות...
דמיינתי את גופה על גופי, נע בקצב, משגע אותי, משגע כל עצב, כל
שריר, כל תא בגופי...
דמיינתי אותה מתמוטטת עליי, לא לפני שאני שומע את הגניחות הכי
יפות בעולם...

ג'וני חייך. הוא מאושר. הוא השיג את שלו...
שוב ג'וני ירק לרצפה את כל מה שהצטבר בתוכו, את מה שהצטבר
בתוכי כל כך הרבה זמן, והחזקתי בפנים.
שלולית הזרע שג'וני פלט לאחר שעינגתי אותו נצצה בחושך, אבל לא
היה לי חשק לנקות אותה.
לא נורא, הכי הרבה, למחרת בבוקר כשאימא תעיר אותי, היא
תחליק...