לא! אמר הקול שבתוך ראשו בטון אסרטיבי מאוד.
"לא!" הוא הוציא מפיו, "לא" קטן כזה, לא בטוח וחסר משמעות.
הוא נתן מבט אומלל אחרון במנהל שהסתכל עליו מלמעלה.
רוץ מפה אמר לו הקול, רוץ מפה ותטרוק את הדלת אחריך. הוא החל
סוחב את עצמו באיטיות, בקושי מצליח לזוז, וסגר את הדלת בשקט.
במסדרון האפלולי הוא פגש במורתו. הוא ראה את המבט המלגלג
בעיניה. לא!!! אמר הקול בטון מוכיח וסמכותי. "לא." הוא הוציא
מבין שפתיו בלחש. המורה המשיכה בדרכה, בלי לשים לב אליו יותר
מדי. תמשיך גם אתה, אמר לו הקול, אל תשים לב אליה.
הוא הרים רגל אחת, ונפל על הפרצוף. כשהוא הרים את הראש הוא ראה
את חברו מביט בו בשעמום. לא!!!!!!!!!!!!!!! צעק הקול בקול
שמרעיד עולמות. "ל-לא" הוא גמגם. "לא משנה." הוא סיים ועצם את
עיניו.
"אז מה שלומך?" פנה אליו הקול. בדמיונו עוד עלה בעיניו איזשהו
חזיון של עגלון וסוסה מדברים בשלג, אבל הוא היה עסוק מדי בלפתח
שיחה אסרטיבית מאוד עם הקול שבראשו, בשביל לשים לב.