מבעד - ההרים!
מבעד - הימים!
שיר - השלווה!
נישא אל הגבהים.
כשחפים ברחפם,
הוא! נחוג מעל הארץ
ואת צליליו העליזים,
הוא מפיץ
עם משב - הרוח.
כפותיה השליוות,
של הרוח זאתי -
- מלטפות את השיער,
מול חוף - הים כחולי;
חולות - מדבר
זהובים, כשמש -
- נחים הם,
על כרי - השלו;
עצי - האורן
ביער עבות,
נעשו שלוים
ועלותם - שקוט.
כל העולם,
התמלא שלווה!
וזה הסימן,
כי בא קץ!
לזדי - מלחמה;
בא קץ!
לזוועות ולסבל
ולשלום האמיתי!
נפרצה הדרך.
השלווה והרוגע
מלאו את האור;
ונתנו את נדרם -
- לכל הדורות!
מבעד - ההרים!
מבעד - הימים! -
- שיר - השלווה!
נישא אל הגבהים... |
