"מה שלומך נירי?", הוא עומד לצידי מחייך, הרגע נשלף ממכוניתו
הגדולה. "היי... בוקר...", אני בנונשלנטיות. שלוש דקות של
צעידה יחד אל הבניין רב הקומות המנוכר ושנינו בעננים. אני
הולכת עם הביטחון הזה של אחת שיודעת שיש לה את מלוא היכולת
להעמיד לו בשניה, בהבל פה. הוא גבוה עלי וזה בכלל הורס אותי
ברכות. שנים של מלאות משקל יצרו כמיהה עצומה לאיש גדול שיקיף
בקלות, שיעטוף. "תספרי משהו", הוא אומר, ספק מתחנן. "חלמתי
עליך אתמול", אני בלחישה. "רוצה לספר לי?". "רוצה להדגים" מנסה
להיות עניינית. "אני מקווה שזה חלום כחול מאמוש, חלום מספק
כזה..., לא מתאים לי חלום שודים". "אוח תירגע יפיוף! מדובר פה
על חלום פירסט-קלאס. בהוליווד לא חולמים חלומות כאלה. גם לא
בסאן-פרנסיסקו". אני צוחקת בשחרור.
כבר שלוש בצהריים. בפינת הרחוב, מול המשרד, אנחנו יושבים לאיזה
לאנץ' מסוגנן. בעודי לועסת אני מרגישה שאם לא יקרה משהו בקרוב
זה ייגמר רע. "שנייה, אני כבר חוזרת", אני אומרת, תוך כדי קימה
איטית. מהדסת לשירותים, לפחות לפרוק את הלחץ בשלפוחית. הוא
נשאר לשבת. השד יודע מה עובר לו בראש. אני שומעת את הזרם הממלא
את האסלה ומחשבת - שלושה חודשים אנחנו כבר אחד בזנבו של השני.
התפתלות נוראה ומהפנטת. אין יום שעובר בלי שיחה - שיחות
מושחתות ופרועות, בלי מגע אקראי, ועם מיליוני לחישות זימה. אין
יום שהחבל לא נמתח בו עוד ועוד. הוא אף פעם לא מדבר קונקרטי.
הוא מעולם לא הציע קירבה מוחשית. בררתי - הוא פנוי לגמרי והוא
יודע שאני גם. יש לי כבר תמונה מלאה של גופו המצטייר דרך קו
המתאר של בגדיו. יש לי כבר מצבור פנטזיות מוגזם לביצוע איתו.
יש כבר רכילות עלינו מכאן ועד הודעה חדשה, בכל הבניין. אבל דבר
לא קורה! אני חוזרת, מתיישבת מולו, ומחליטה לפעול בבוטות.
"בחלום שלי היינו בישיבה", אני אומרת מיד,"שטמפלר אמר משהו על
מיזוג ושנינו התפוצצנו להם מצחוק בפנים. אבל הם לא הרגישו.
אמרתי לך בחלום את המשפט: 'לדעתי המיזוג דווקא עובד פיצוץ וקר
נורא', ואתה התחלת להשתעל מרוב צחוק. תפסת לי את היד ואמרת
שאנחנו חייבים לרדת לעומק הסוגיה של המיזוג. וירדנו! במשרד של
איילה. קודם אתה לי. שכבתי פשוקת רגליים על השולחן הקריר ואתה
פתחת לי את הרוכסן לאט לאט. רק אותו. מזל שיש לי כוס עם חיתוך
גבוה, אחרת לא היית מגיע לשום מקום מעניין. אבל הגעת. הלשון
שלך נכנסה בדיוק לחלק העליון של החריץ ופגעה לי בול בדגדגן.
פשששש... תשמע זה היה מדהים. איך הוא התמגנט לך ללשון. והייתי
כל כך מוכנה. ואני לא מאילו שגומרות מהר. אבל תשמע... שתי דקות
והתעלפתי לך בידיים. אז עלית עלי עם גופך הענקי וטמנת את הלשון
המלוחה-חמוצה, שהייתה עלי לפני שנייה, אל פי היבש מעצמת
האורגזמה ולחלחת כל פינה שלו טוב טוב. בנתיים התקשתה לך בליטה
ענקית מתחת למכנסיים הייצוגיים שלך ואני התיישרתי, הודפת אותך
לאחור, ואמרתי - 'עוד ירידה לצורך עליה' והתנפלתי על הזין שלך,
שכבר שחררת מולי. מה שאהבתי בזין שלך בחלום זה כמה שהוא היה
ישר. כמו פלס. כמו סרגל. כמו מקל של מטאטא... אני משתגעת רק
מלחשוב על זה... היינו עסוקים נורא בחלום, ואנשים כל הזמן
נכנסו למשרד של איילה לקחת תיקיות וקלסרים. אני עכשיו חושבת
כמה היה מוזר הטבעיות שבה הם התייחסו אלינו ואנחנו אליהם. זאת
הייתה מציצה ארוכה וטובה ודקה לפני שסיימת זזת הצידה ומילאת
חצי פח ניירות בשפיך, נשבעת לך... אם אני לא טועה זה כיסה
לגמרי את הנייר של הפקס שקיבלת שלשום משמואל... טוב זה בסך הכל
חלום... מה אתה אומר?" הוא שותק, והעיניים שלו בטירוף על כל
נקודה בחלל המסעדה חוץ מעלי. כשהוא קצת מתעשת הוא אומר שזה
באמת חלום לוס-אנג'לס. אין ספק. אחר-כך הוא מספר לי שבעצם הפקס
הזה משמואל זה עניין שעוד צריך לדבר עליו ושאסור לזלזל בהצעה
שלו כמו שעשינו כשזרקנו אותה מיד לפח.
כבר מאוחר. אני חייבת לחזור למשרד והוא משלם, קם ואומר לי:
"תלכי. יש לי איזה עניין לסדר בשירותים". בעיניים מורעבות אני
רואה אותו נכנס לשירותי הנכים. צריך חלל גדול - אני חושבת לי,
וריחוף מגורה משתלט על כל גופי. משקפי השמש על העיניים שלי
ואני יוצאת אל אחר-הצהריים העצל שבחוץ. שעה אחרי זה הוא אומר
לי, בין שיחת טלפון לחתימה על מכרז, "לא יתואר מה הפגישה שלנו
עשתה לי מותק. לא יתואר. מזל שיש ידיות בשירותי הנכים..."
