"זה לא את זה אני" הוא אמר לה כבדרך אגב, מנסה להתעלם מקול
חרחור הבכי המר שיצא מגרונה.
הוא שלף קופסת סיגריות מכיס מעילו הארוך ופתח אותה באיטיות,
מנסה לשמור על קור רוחו. הלילה היה קפוא והקור גרם לעשן שיצא
מפיו להיראות סמיך כעשן מדורה. הם היו ביחד כבר שלוש שנים
ולעולם לא הרגיש כל כך חסר אונים לידה. "כמה זמן אתה כבר מתכנן
להגיד לי את זה?" היא שאלה, מנסה לשמור את קולה מלרעוד. שנתיים
הוא חשב לעצמו "שבועיים" הוא אמר. "אני לא יודעת מה להגיד לך"
היא הפסיקה לבכות והביטה בו בעיניים אדומות. זאת לא הייתה
אשמתו, כבר שנתיים שלמות שהוא מתכחש לנטייתו הטבעית. הוא לא
יכל להגיד לה את האמת, למרות שלדעתו זה היה מקל עליה לקבל את
המצב. "אני פשוט לא מסוגל לשמור על הקשר שלנו במצב הזה. העבודה
לוקחת לי את כל הזמן הפנוי שנשאר לי, וכל הנסיעות האלה לחו"ל
משגעות אותי." הוא הביט בשמיים השחורים. הכוכבים זרחו חזק
הלילה, כיאה ללילות סתיו מחוסרי עננים. "אם זה מה שאתה
רוצה..." היא לחשה, הניחה את כף ידה על ידו ודמעה יחידה זלגה
במורד לחיה הענוגה. "דע שתמיד אוהב אותך" היא נשקה לשפתיו וקמה
מהספסל. היא הלכה כמה צעדים אחורה בעוד הוא מביט בה בקור ונשען
על כפות ידיו הפתוחות. "שלום" היא אמרה והחלה לרוץ אל ביתה.
אנחה כבדה נפלטה מגרונו וחיוך מר עלה על שפתיו. הוא הוציא
סיגריה נוספת וטחב אותה לפיו.
אחרי שהייה קלה על הספסל הוא נעמד והלך לאיטו אל מכוניתו.
הבחור שישב במושב הקדמי הביט בו בציפייה.

נסיעה קצרה ושקטה לאחר מכן הוא החנה את האוטו בחניית ביתו. "נו
איך היא קיבלה את זה?" שאל הבחור המזוקן שישב לצדו. "היא בכתה
כמו שחשבתי... אבל היא הבינה וקיבלה את זה יחסית בסדר" הוא
השיב. המזוקן חייך והביט בו בעיניו הכחולות "אני שמח שזה נגמר"
הוא הניח את כף ידו על גב ידו של חברו לרכב וליטף אותה
בעדינות. הוא חייך לתחושת הליטוף והביט בעיניו הכחולות של
הבחור המדהים שישב לידו. "תודה שהיית שם ושהבנתה אותי" הוא אמר
ונישק אותו על שפתיו באהבה. "אתה יודע שאני אוהב אותך" אמר לו
המזוקן ופרק את אבזם חגורת הבטיחות. "שנעלה לשתות משהו חם?"
שאל. "כמובן" ענה לו אהובו, הם יצאו והלכו אל ביתו... כשידיהם
משולבות זו בזו...

"נו אז הוא באמת נפרד ממך?" שאלה הבחורה כחולת העיניים. "כן"
ענתה לה חברתה כאשר חיוך עליז ממלא את פניה. "אמרתי לך שזה
יגיע, קשה לגברים להישאר עם מישהי שלא נותנת להם, הוא בטח
המציא איזה תירוץ על העבודה לא?" "כן... נסיעות לחו"ל, לחץ
וכו'...". כחולת העיניים הניחה את ידה על אגן חברתה כאשר הן
מתכרבלות לאיטן תחת השמיכה העבה. "לפחות עכשיו אנחנו יכולות
להצהיר בלי שהוא ייפגע" היא אמרה ונשקה לשפתי אהובתה...
טפטוף קל של גשם החל להדהד מקירות הבית... כיאה ללילות סתיו
מחוסרי עננים...