אני לא משקר,
אבל שיקרתי לך.
גם אני רוצה לחבק אותך,
לחבק ולהרגיש אותך,
להרגיש וללטף אותך,
ללטף ולנשק אותך,
לנשק ולשקר לך,
לומר לך רצפים של מלים על מה שאני חושב,
מה שאני מרגיש, מה שאני מאמין,
להוציא את כל מה שיש בתוכי,
ולדבר ולדבר ולספר לך סיפורים,
לשטוף אותך במשפטים גדושים במלים גדולות,
להקסים אותך, להקסים את עצמי,
לנאום ולעשות,
להתקרב אל ליבך ואל ליבי,
להתקרב אלייך,
להרעיף מחמאות ולשמוע אותן חוזרות כהד,
לומר לך כמה אני אוהב, ולשמוע אותך עונה,
לתת ולקבל,
להרגיש שאני שוב בחיים.
זה נותן הרגשה כל כך טובה.
אבל אני יודע שאת לא כמוני,
את רק אוהבת להיות הפאסיבית,
או שזה אני שהרבה יותר אקטיבי.
טוב לך עם זה,
וגם לי טוב עם זה.
כי גם כך אני משקר לך,
משקר עם סיפורים,
עם משפטים הגדושים במלים גדולות,
עם מלים גדולות שבגללן את כאן איתי,
בנאומים על גורלות ומעשים בשביל לחיות במקום טוב יותר,
כל אלו הם דברים שטמונים בי.
אלו דברים ששייכים לי. רק לי.
איני עושה זאת בגללך ואיני עושה זאת למענך.
אותך אני רוצה בשביל להרגיש שאני חי,
בשביל לדעת שאני לא חי בחלום,
ושיש משהו טוב במציאות.
אז אני מצטער שאני משקר לך,
אבל זה מה שעושה לי טוב.
לכל אדם יש את יצר ההישרדות,
וגם אני רוצה לחבק אותך,
לנשק אותך,
להרגיש אותך,
לשקר לך,
בשביל להרגיש שוב בחיים.
הערה:
המונולוג הזה נכתב לפני משהו נפלא שקרה לי, אז מי שמכיר את
החיים הפרטיים שלי, שלא ימהר להסיק מסקנות. |