והיה אם תועיל בטובך
להקדיש לו דקה למכתב
תדע אז סודו של הזה
שפרס למולך את כתביו
יום אחד כך בשעת צהרים
נדדו מחשבות את ראשו
של הזה ששכב סתם בינתיים
ועסק עד לאז בבשרו
חיילת אחת בבסיס
שהייתה לו כשאר הבנות
לבשה יום אחד, בלי משים
את כל מה שחלם בלילות.
"וכי למה אותה נערה?
כן רבות הן עיניים תכולות
האם משי זהב שערה,
נטווה כקורי מלכודות?"
תהיות, תהיות, תהיות...
"איך אגדיר מחשבה שכזאת?"
ומצא הוא פתאום את עצמו,
כגל המכה על חופים,
מעצב בנגיעות את דרכו
אל ליבה של ההיא, במילים.
אותיות, אותיות, אותיות...
"כך אגדיר מחשבה שכזאת" |
