אנחנו מגיעים אלי הביתה. היא מסתכלת סביב כאילו בוחנת, אפשר
לדעת הרבה על בנאדם רק לפי איך שהוא עיצב את טריטוריית המחיה
האינטימית שלו.
לפי איך שהדירת חדר וחצי שלי נראית היא בטח מתפלאת איך שרדתי
בעולם הזה עד גיל 25.
"אבסטרקטי משהו..." היא מנסה להחמיא.
"כן, כן. סגנון חופשי כזה" אני מאשר "כל חפץ בבית חופשי להיות
איפה שהוא רוצה , בלי מחויבות בלי מיקום ספציפי וקבוע"
"אהה, זה מסביר למה הקומקום באמבטיה" חייכה.
"להיות קומקום חופשי בדירתנו..." זימזמתי בצלילי ההמנון. "את
רוצה משהו לשתות?" ניסיתי להסיט אותה מהכאוס שמשתולל סביבה.
"קפה, תה, משהו קל אולי?"
היא מתישבת על המיטה מולי ורוכנת לעברי "אני דווקא חשבתי יותר
בכיוון של משהו טבעי" ותופסת לי את הזין דרך הג'ינס "אכפת לך
אם אני אשתה מהבקבוק?" אמרה תוך כדי שהיא פותחת לי את הרוכסן.
"רק אל תהרסי אותו , כי בבית הזה ממחזרים".
כשהיא מוצצת זה כמו תינוק שמתחבר לדדי אימו ולא יעזוב עד
שישבע.
בכזאת מיומנות עוד לא ניתקלתי ואיזו קורדינציה , עבודת יד ופה
מושלמת.עם הרבה רוק.
יכולתי להרגיש איך הטחורים שלי נשאבים לאט לאט חזרה למקומם ,
כל מחזור הדם שלי מתנקז לאיזור האגן, כל הגוף משותק והפה לא
מסוגל להפיק שום צליל מלבד אנחות וככל שמצצה מהר יותר כך גבר
קצב הנשימות. אני חושב שנשמעתי כמו חולה אסטמה באמצע מרתון
תל-אביב והנה מתקרב קו הסיום. אני תופס לה את הראש , שלא תחשוב
אפילו על לברוח הצידה ולפזר לי את כל הילדים על הסדינים החדשים
.
הנה זה בא... אני מרגיש כדור טניס עובר לי מהבייצים ומתחיל
לטפס מעלה במעלה הזין ומתפוצץ לה בתוך הפה.
היא לא מגיבה. אין שום 'איכס' 'יא מגעיל ' או 'איך אתה עושה לי
את זה?'.
היא מרימה את הראש ומסתכלת עלי בעיניים כחולות גדולות שאומרות
'כל הכבוד'. ואז אני רואה איך הגורגרת שלה זזה, בולעת את כדור
הטניס ששיגרתי לה לתוך הגרון, ואז בלי כל אזהרה...
"בררררראאא..." תוקעת גראפס ענקי. כאילו גמרה בקבוק קולה ליטר
וחצי בשלוק.
"לבריאות" אני מנסה להיות מנומס.
"תודה" היא מחייכת "היה טעים".