ארשת פנייך לובשת כל צבעי הקשת,
וכל האנשים הרואים אותך נופלים,
בדיוק לאותה הרשת.
למה כל גבר
המביט לעינייך
נשבה בקסמך
ונשאב לחייך?
מדוע הורדים האדומים העומדים בחדרך
אף פעם לא ידע הבא מי הקודם שהביאם?
כל אחד שאהבך חיי לו באותה החרדה
מהיכן יבוא אהובך?
הישן או החדש...
למה הו למה,
אלתי, יפתי
מאור עיניי
מפחד אני לחזור לביתי?
מפחד אני לראות שם עוד אחד, אחר.
אז הנה,
צדקתי,
כתמול,
כשלשום,
עזבתני לעד,
כעת אני לבד,
לבד כמו תמיד,
לבד לעולם. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.