אני אכתוב על מה שקרה אם יתחשק לי באמת
ובטח שאני לא אשאל אותך איך אתה
מרגיש עם זה או מה אתה חושב
זה ממש לא מעניין אותי
שזה עושה לך כואב
ואני אספר למי שארצה על מה שעשית
(אם באמת יהיה לי מתחשק)
זה ממש לא מעניין אותי
שזה נראה לך לא צודק

באמת שזה לא אכפת לי אפילו לא קצת
או בכלל
אפילו שזה עובר לי שוב ושוב בראש
כמו סרט נע שלא נגמר
עם תסריט קצת מבולבל
ולא אכפת לי שאתה אומר שזה לא היה ככה
ואפילו לא דומה
מי עשה אותך במאי של החיים שלי ולמה אתה
חושב שזה בכלל משנה

ואני אמשיך לגעת במקום הזה
שעושה לך לבכות
(ולי עושה צמרמורת בכל הגוף)
ולא אכפת לי שזה שורף
אני לא מבקשת יותר סליחה על דברים
שלא עשיתי ולא אכפת לי שזה
עושה לך כל מיני בעיות

אני לא שואלת אותך יותר מה אסור
ומה מותר וגם לא מה כדאי לי
ומה לא
אתה לא אמא שלי ולא אלוהים
(ואולי כדאי שאני אחזור להתייעץ איתו)
אז תפסיק בבקשה לעשות לי
הרגשה של ילדה בת חמש
(מקסימום שש ושלושה שבועות)
זה מפריע לי שאחרי כל כך הרבה זמן
אנחנו ממשיכים לריב על שטויות