[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה








                          (מתוך סידרת 'לישון את החיים)
חלק א' - סיפור, פרשנות, תפילה :


 
"מעשה במלך אחד, שהיו לו ששה בנים ובת  אחת. ואותה הבת הייתה
חשובה בעיניו מאוד, והיה מחבבה ביותר והיה משתעשע עמה מאוד.
פעם אחת היה  מתוועד עמה ביחד באיזה יום, ונעשה ברוגז עליה,
ונזרק מפיו דיבור: שהלא טוב ייקח אותך (דער  ניט גוטער זאל דיך
נעמען).

בלילה  הלכה לחדרה, ובבקר לא ידעו היכן היא. והיה אביה מצטער
מאוד, והלך לבקשה  אנה ואנה. עמד  השני למלכות, מחמת שראה
שהמלך מצטער מאוד, וביקש שיתנו לו משרת וסוס ומעות על  הוצאות,
והלך לבקשה. והיה מבקשה מאוד זמן מרבה מאוד עד שמצאה. עתה מספר
איך בקשה עד שמצאה:
היה הולך אנה ואנה זמן רב ובמדבריות  ובשדות וביערים, והיה
מבקשה זמן רב מאוד. והיה הולך  במדבר, וראה שביל אחד מן הצד,
והיה מיישב עצמו:  באשר שאני הולך כל-כך זמן רב במדבר ואיני
יכול למצאה, אלך בשביל הזה, אולי אבוא למקום ישוב; והיה  הולך
זמן רב. אחר-כך ראה מבצר,  וכמה חילות היו עומדים שם סביבו,
והמבצר היה נאה ומתוקן ומסודר מאוד  עם החילות. והיה מתיירא
מפני החילות, פן לא יניחוהו להיכנס והיה מיישב עצמו: אלך
ואנסה.
השאיר הסוס, והלך למבצר, והיו  מניחים אותו, ולא עכבוהו כלל.
והיה הולך מחדר לחדר בלי עיכוב, ובא לפלטין אחד, וראה שיושב
שם המלך בעטרה, וכמה חילות שם, וכמה משוררים בכלים  לפניו.
והיה שם נאה ויפה מאוד.
לא המלך, ולא אחד מהם  לא שאלוהו כלל מה מעשיו. וראה שם מעדנים
ומאכלים טובים, ועמד ואכל, והלך ושכב בזוית לראות מה  יעשה שם.
וראה שהמלך צווה להביא המלכה, והלכו להביא אותה. והיה שם רעש
גדול ושמחה גדולה,  והמשוררים היו מזמרים ומשוררים מאוד, באשר
שהביאו את המלכה, והעמידו לה כסא, והושיבוה אצלו.  והיא הייתה
בת המלך, והשני למלכות ראה והכירה.
אחר-כך  הציצה המלכה וראתה אחד ששוכב בזוית, והכירה אותו.
ועמדה מכיסאה והלכה  לשם ונגעה בו ושאלה אותו:
האתה מכיר אותי?
השיב  לה: הן, אני מכיר אותך; את  היא בת המלך שנאבדה.  
שאל אותה: איך באת לכאן?
והשיבה:  באשר שאבי המלך נזרק מפיו הדבור  ההוא, וכאן, המקום
הזה, הוא לא טוב.
וסיפר  לה, שאביה מצטער מאוד, ושהוא מבקשה כמה שנים.
שאל אותה: איך אני יכול להוציא אותך?
אמרה לו: אי- אפשר לך להוציא אותי, כי אם כשתבחר  מקום, ותשב
שם שנה אחת, וכל השנה תתגעגע אחרי להוציא אותי, ובכל זמן שיהיה
לך פנאי,  תהיה רק מתגעגע ומבקש ומצפה להוציא אותי, ותתענה,
וביום האחרון מהשנה תתענה  ולא תישן מעת לעת.
הלך ועשה כן. ובסוף השנה, ביום האחרון, היה מתענה ולא היה ישן,
ועמד והלך לשם.
והיה רואה אילן, ועליו גדלים תפוחים נאים מאוד, והיה מתאווה
לעיניו מאוד,  ועמד ואכל. תכף  שאכל התפוח, נפל וחטפו שנה,
והיה ישן זמן מרובה מאוד. והיה המשרת מעיר אותו,  ולא היה נעור
כלל.  אחר-כך הקיץ משנתו ושאל למשרת: היכן אני בעולם? וספר לו
המשרת המעשה,
ואמר לו: אתה ישן  זמן מרובה מאוד, זה כמה שנים, ואני הייתי
מתפרנס מהפירות.
היה מצער  עצמו מאוד, והלך לשם ומצא אותה, והייתה מצטערת
מאוד.
אמרה  לו: אלו באת באותו  היום, היית מוציא אותי מכאן, ובשביל
יום אחד אבדת. אמנם שלא לאכול הוא דבר  קשה מאוד, בפרט ביום
האחרון, אז מתגבר היצר הרע מאוד. בכן תשוב לבחור לך מקום, ותשב
גם-כן שנה, וביום האחרון תהיה רשאי לאכול, רק שלא תישן, ולא
תשתה יין כדי שלא תישן, כי העיקר הוא השינה.

הלך ועשה כן. ביום האחרון  היה הולך לשם, וראה מעין זורם,
והמראה אדום, והריח של יין. ושאל את המשרת: הראית שזה מעיין,
וראוי שיהיה  בו מים, והמראה אדמומית והריח של יין? והלך וטעם
מהמעין, ונפל  וישן מיד כמה שנים, עד שבעים שנה.
היו הולכים חילות רבות עם החפצים  השייכים להם ונוסעים אחריהם.
והמשרת התחבא מן החיילות. אחר-כך נסעה מרכבה ועגלות-צב, ושם
ישבה בת המלך. ועמדה אצלו, וירדה וישבה אצלו, והכירה אותו
והייתה  מנערת אותו מאוד, ולא ננער.
התחילה לקבול עליו, אשר כמה וכמה יגיעות וטרחות  גדולות מאוד
שהיו לו זה כמה וכמה שנים כדי  להוציא אותי, ובשביל אותו היום
שהיה יכול להוציאני - אבדו, והייתה  בוכה מאוד על זה, כי יש
רחמנות גדולה עליו ועלי, שכל-כך הרבה זמן אני כאן, ואיני יכולה
לצאת.
אחר-כך  לקחה מטפחת מעל ראשה, וכתבה עליו בדמעות, והניחה אצלו.
ועלתה וישבה במרכבתה, ונסעה משם.
אחר-כך הקיץ ושאל את המשרת: היכן אני בעולם?  סיפר לו כל
המעשה, שחילות רבות הלכו שם, ושהייתה כאן מרכבה, ושהייתה בוכה
עליו וצועקת שיש רחמנות עליו  ועליה. בתוך כך הציץ וראה,
המטפחת  מונחת אצלו.
שאל: מאין זה?
השיב לו שהיא כתבה עליו בדמעות.
לקחה והרים אותה כנגד השמש, והתחיל לראות האותיות, וקרא מה
שכתוב  שם כל קובלנתה וצעקתה,  ושכעת איננה במבצר. ושיבקש הר
של זהב ומבצר של מרגליות, שם תמצאני.  והשאיר את המשרת והניחו,
והלך לבדו לבקשה.
הלך כמה שנים לבקשה, והתיישב בדעתו, שבודאי בישוב לא נמצא  הר
של זהב ומבצר של מרגליות,  כי היה בקי במפת העולם. ועל כן אלך
למדבריות. והלך לבקשה במדבריות  כמה וכמה שנים.
אחר-כך ראה אדם גדול מאוד, שאינו אנושי  כלל שיהיה אדם גדול
כל- כך. ונשא האיש אילן גדול, שבישוב אין בנמצא אילן  גדול
כזה. ואותו האיש שאל אותו:
מי אתה?
אמר לו: אני אדם.
תמה  ואמר: כל-כך הרבה זמן  אני במדבר, ולא ראיתי מעולם בכאן
אדם.
סיפר  לו כל המעשה, ושהוא מבקש הר של זהב ומבצר של מרגליות.
אמר  לו: בודאי אינו  בנמצא כלל. ודחה אותו ואמר לו, שהשיאו את
דעתו בדבר שטות, כי בודאי אינו נמצא כלל.
התחיל לבכות מאוד, כי בודאי בהכרח הוא נמצא באיזה מקום.  וזה
דחה אותו ואמר כי בודאי דבר
שטות אמרו לפניו. והשני למלכות  אמר, שבודאי יש.
אמר לו האדם המשונה: לדעתי היא שטות, אך  מחמת שאתה מתעקש, הנה
אני ממונה על כל החיות, אעשה למענך ואקרא לכל החיות, כי הם
רצים  בכל העולם, אולי תדע אחת מהם מהר ומבצר.
קרא את כולם מקטן ועד גדול, כל החיות, ושאל אותם, וכולם השיבו
שלא ראו.
אמר לו: ראה ששטות ספרו לפניך; אם תשמע, שוב לאחוריך, כי בודאי
לא תמצא,  כי איננו בעולם.
והוא הפציר מאוד ואמר, שבהכרח הוא בנמצא  בודאי.
אמר לו: הנה במדבר נמצא אחי, והוא ממונה על כל העופות,  ואולי
יודעים הם, מחמת שהם פורחים באוויר בגובה, אולי ראו הר ומבצר.
לך  אליו ותאמר לו, שאני שלחתי אותך אליו.
הלך כמה וכמה שנים לבקשו, ומצא שוב אדם גדול מאוד, ונשא גם-כן
אילן גדול. ושאל אותו גם-כן,  והשיב לו כל המעשה, ושאחיו שלחו
אליו. וגם הוא דחה אותו, כי בודאי  אינו בנמצא. והוא הפציר בו
גם-כן.
אמר  לו: הנה אני ממונה  על כל העופות; אקרא אותם, אולי יודעים
הם.
קרא כל העופות, ושאל את כולם  מקטן ועד גדול, והשיבו שאינם
יודעים מהר ומבצר.
אמר  לו: הלא אתה רואה שבודאי איננו בעולם,  אם תשמע לי, שוב
לאחוריך, כי בודאי איננו.
והוא מפציר בו ואומר, שבודאי ישנו בעולם.  אמר לו: להלן במדבר
נמצא אחי, שממונה על כל הרוחות, והם רצים בכל העולם, אולי
יודעים הם.
הלך  כמה וכמה שנים לבקש, ומצא אדם גדול, ונשא גם-כן אילן
גדול, ושאל אותו, והשיב  לו כל המעשה, ודחה אותו גם-כן. והוא
הפציר בו גם-כן.
אמר לו (האדם השלישי הזה לשני למלכות): שלמענו יקרא שיבואו כל
הרוחות וישאל אותם.
קרא אותם, ובאו כל הרוחות, ושאל את כולם, ולא ידעו שום אחד מהם
מהר ומבצר הנ"ל.
אמר  לו: הלא אתה רואה ששטות  סיפרו לך.
התחיל לבכות מאוד ואמר:  אני יודע שישנו בודאי. בתוך כך ראה
שבא עוד רוח אחד.
כעס עליו הממונה: מדוע נתאחרת  לבוא? הלא גזרתי, שיבואו כל
הרוחות, ולמה לא באת עימהם?
השיב לו: נתעכבתי מחמת שהייתי צריך לשאת בת מלכה  אל הר של זהב
ומבצר של מרגליות.
שמח מאוד ושאל הממונה  את הרוח: מהם הדברים שהם יקרים שם?
אמר לו שכל הדברים הם שם ביוקר גדול.
אמר הממונה על הרוחות: באשר שזה זמן גדול כל-כך שאתה מבקשה,
וכמה יגיעות  היו לך, ואולי יהיה לך עתה מניעה מחמת ממון, על
כן אני נותן לך כלי, כשתושיט  ידך לתוכה תקבל משם מעות. וגזר
על הרוח, שיוליך אותו  לשם.

באה רוח סערה ונשאה אותו לשם, והביאה אותו אל שער,  והיו
עומדים שם חילות, שלא הניחו להיכנס אל העיר. הושיט ידו אל
הכלי, לקח מעות, ושיחד אותם, ונכנס  לתוך העיר. הייתה העיר
נאה.  הלך אל גביר ושכר לו מזונות, כי צריך לשהות שם, כי צריך
לשום שכל וחכמה  הוציאה.
איך שהוציאה לא סיפר.
ובסוף  הוציאה
.

מתוך: סיפורי מעשיות
רבי נחמן מברסלב
ההדיר: יהודה איזנברג




פרשנות:
ר' נחמן מברסלב, בספורו זה: "מעשה באבידת בת מלך" (יהודית קוק
רבי נחמן מברסלב עיונים בספוריו.הוצאת מוסד י. ל. גירשט.
תשל"ז) מספר על בת מלך -המשולה לנשמה - שיום אחד המלך -המשול
לאלהים - כעס עליה, ואמר: "הלואי והלא טוב" - שהוא החלק הנמוך
הארצי, הלא רוחני באדם - "יקח אותך". וכשזה קרה יצא המשנה למלך
(השני למלכות) -שהוא האדם בעל כוח הבחירה בין החומר והרוח-
לחפש אותה.
הטירה אצל ה"לא טוב"  מייצגת את הרמה התחתונה. אומרת יהודית
קוק (שם עמ' 72): "הנשמה שהושמה בגוף האדם, ירדה כביכול
מגדולתה הרוחנית, ונכלאה בחומר, ותפקיד האדם להעלותה שוב
לדרגתה העליונה לדבוק בה' ותורתו, כל אדם חייב לחפש את בת המלך
השבויה שלו, וזכה על ידי תורה ומצוות ולקשרה עם הבורא."
האח, "השני למלכות",  יוצא להצילה אבל כל הזמן הוא נופל לשינה
-לאחר שהוא נכנע לפיתויים של מאכל - תפוח, ומשקה - יין. (שאלה
שתי הנפילות הראשונות של האדם: אדם (התפוח) ונוח (היין). התפוח
מדבר על תאוות גשמיות, פיתויי רמת היצר. בעוד שהיין מדבר על
פיתויי רמת הרגש.
וכפי שהמשנה למלך בסיפור כן אנו בחיינו - האינפנטלי והאגואיסטי
שולטים בחיינו. הפועל ולא המנהל.
שבעים שנה היה המשנה למלך שקוע בשנתו, שבעים שנה החמיץ
הזדמנויות והנמשל ברור: מיטב שנותיו של האדם נתונות ברדיפה
מתמדת אחר ההבל, בלי שימת לב לנפש ודרישותיה. אומר ר' נחמן:
"יש בני אדם הישנים כל ימיהם, ואף שהבריות סבורים שהם עובדים
את ה' ועוסקים בתורה ובתפילה, אין לה' כל נחת מהם". ואומרת
יהודית  קוק (שם עמ' 75) "אם אין אדם חי במתח רוחני בלתי פוסק
- הוא נופל. וכל נפילה גורמת להתרחקות והעלמה נוספת" עניין
השינה הוא חשוב כאן ביותר, השינה היא סימן לנפילת המתח הרוחני
הקיים כל עוד האדם חי בהתכוונות כלפי מה למעלה ממנו.
אחת התפילות שחיבר ר' נחמן עוסקת ברעיונות מקבילים, מבנה
התפילה דומה למבנה הספור: השינה, העכובים וההפרעות לעבודת ה'
בצורת אכילה ושתייה, החשש בפני היאוש, ובסוף געגועי הנפש
וכיסופיה לקב"ה. (
שם, עמ' 68)
"רבונו של עולם, אל גדול ונורא, רחם נא עלינו ברחמיך הרבים
ובחסדיך הגדולים והעצומים, ותעוררנו משנתנו, כי בעוונותינו
הרבים גברה עלינו השינה בהתגברות גדול מאד, עד אשר ימים ושנים
רבות אשר עוסקים עמנו הצדיקים האמתיים לעוררנו ולהקיצנו משנתנו
ותרדמתנו,... והאר לנו פני התורה הקדושה והלבש לנו פני התורה
הקדושה בכמה וכמה פנים, בדרושי תורה ובספורי מעשיות... דברים
העומדים ברום רומו של עולם, דברים הנמשכים באתך באמת, דברים
שיש בהם כח לעורר ולהקיץ כל בני העולם כלם משנתם הגדולה כגדול
כקטן.
אנא ה' אשר אין שינה ותנומה לפניך כמו שכתוב הנה לא ינום ולא
יישן שומר ישראל, ואתה מעורר ישנים ומקיץ נרדמים, מחיה מתים
ורופא חולים, פוקח עיוורים וזוקף כפופים, משיח אילמים ומתיר
אסורים, אנא ברחמיך הרבים עוררני נא, הקיצני נא, הקימני נא
ברחמיך הרבים, פנה אלי וחנני כי יחיד ועני אני, צרות לבי
הרחיבו ממצוקותי הוציאני. ראה עניי ועמלי, ושא לכל חטאתי. ראה
אויבי כי רבו ושנאת חמס שנאוני. שמרה נפשי והצילני אל אבוש כי
חסיתי בך. עזרני וחנני מעתה שאזכה להתעורר משנתי הגדולה אשר
גברה עלי על ידי מעשי הרעים, וגם על ידי תאוות אכילה ושתיה,
עזרני להתעורר בהתעוררות גדולה ולשוב אליך באמת לאמתו, והיה
עמדי תמיד ושמרני והצילני מפגם תאוות אכילה ושתיה, ואזכה שתהיה
אכילתי בקדשה והטהרה גדולה בלי שום תאות הגוף כלל. ותהיה
אכילתי ושתייתי תמיד מאכל שנתברר למאכל אדם, ותגן בעדי ותשמרני
ותצילני שלא יבוא לתוך פי שום מאכל ומשקה שלא נתברר עדין למאכל
אדם, אשר יכולים לאבד ח"ו את הפנים דקדשה ע"י מאכלים שללו ולפל
לתוך שנה ח"ו, רק אזכה לאכל בקדשה גדולה מאכלים שנתבררו מאכלים
שהם בקדשת לחם הפנים, שאזכה על ידם ללב טוב ללב שמח ולפנים
דקדשה ותצילני ממאכלים המביאים רע ללב.
"



חלק ב' - 'אנו ישנים':
"אנו ישנים... חיינו הם כמו חלום. בשעות היותר טובות, אנו
מתעוררים די הצורך להכיר שאנו חולמים. לרוב אנ ו בשינה עמוקה.
אני לא יכול להתעורר בעצמי! אני מנסה. גוף החלום מתנועע, אבל
גופי האמיתי לא זז, ככה זה לדאבוני
".
 לודוויג ויטנגשטיין, 9.4.1917. מתוך מכתב לפול אנגלמן. "
לודוויג ויטגנשטיין - מכתבים ופגישות". 1970.

השכל הישר אומר לנו כי כדי להבין למה אנו חיים -  עלינו להתחיל
להבין את עצמנו, עלינו לדעת את עצמנו, זו העצה של הפילוסופים
הקלאסיים. אך נראה כי בתנאים רגילים אין אנו יכולים לדעת את
עצמנו, בגלל הסיבה הפשוטה שאנו ישנים. אנו ישנים,  גם כשאנו
מדמים בנפשנו שאנו ערים. גורדייף  אמר כי האדם הוא מכונה -
אוטומציה של ריאקציות וריאקציות לריאקציות. אנו מדמים לנפשנו
שאנו בונים, יוצרים, נעים בערנות דרך העולם, אך אנו מהתלים
בעצמנו.
אנו אבודים בחלומות בהקיץ, וכשאנו חושבים שאנו עושים, יוצרים
וכו' אנו פשוט לכודים בריאקציה פנטסיונית. אנו ישנים, איננו
חופשיים.
גורדייף היה זה שהציע שלושה נתיבים להתעוררות מן השינה הזו
שאנו קוראים לה 'לחיות':
הדרך הראשונה היא דרך הפקיר, - דרך הפאקיר דורשת שליטה גופנית
על ידי תרגילים מפרכים.
הדרך השניה  - היא דרך הכומר, שזו דרך של דבקות, אמונה, דרך של
הלב. הדרך השלישית, היא דרכו של היוגי, זוהי דרך הידע, של
השכל.  גורדייף מדבר על הדרך הרביעית, שהיא שילוב של כל
השלושה,
לפי פרופ' יעקב נידלמן  " לאדם המודרני אין מושג עד כמה שכיחה
הולכת השולל העצמית כשרק חלק אחד מן השלושה הוא הדומיננטי".
ג'ון שירלי  כותב - (ב"הצלליות של הרעיונות") -כי כי חיינו
מלאים באשליות,  ובעיקר האשליה שחיינו נתונים לניווט שלנו,
שאנו חופשיים לבחור.
זה מדהים - מוסיף שירלי -עד כמה אנו לא מרגישים את עצמנו כלל,
אפילו גופנית. אנו חיים בגופנו, אבל ממעטים לחוש מה עובר בו.
באותה מידה מדהים לדעת כי חלק נכבד מן התנועה של רגשות
ואינסטינקטים בנו אינה מוחשת לנו כלל.  אנו מונעים על ידי
אימפולסים לא מודעים. הכוחות העיקריים מאחורי הדרך בה אנו חיים
את חינו, אינם בקשר עם תודעתנו. אפילו איננו יודעים מהי התכונה
המרכזית של אישיותנו.
אך האם קיים בנו משהו נוסף? משהו חי ויודע? או שהכל זה מצבור
לא מודע של אינסטינקטים ותגובות מכניות? האם קיים עקרון מרכזי
בתוכנו? מעין פנינה בתוך הצדף הזה של חיינו?
אם כן, אז מעט בני אדם הצליחו  להעיר את 'אותו משהו חי ויודע',
מעטים הצליחו להתעורר, אנו חים בעולם של ישנונים. וכמו שאמר
גורדייף: ' האדם יכול להיוולד, אבל כדי להיוולד הוא צריך קודם
למות, וכדי למות עליו קודם להתעורר'!




חלק ג' - להתעורר
וכך נוסף לנו ממד נוסף לחיים: ערות. חשבנו כי אנו ערים, אך זה
רק ברמה המוגבלת הנוכחית, כמו שלדעת ברמת בית ספר יסודי אינו
לדעת ברמה של אוניברסיטה. ולהנות מאוכל ברמה של מזנון אינו כמו
להנות מאוכל ברמת מסעדת שלוש מזלגות - כך להיות ער ברמה אחת
פירושו - לישון ברמה אחרת.
וכך יש לנו: שינה וערות. מאבק עד קיים בין שתי הממלכות הללו.
ואנו בתווך; בבוקר אנו מסרבים להתעורר וזאת כי ממלכת השינה לא
מוותרת עלינו, מפתה אותנו בעוגיות חלומות מתוקות, מספרת לנו כי
החלום עוד לא נגמר. כמו בת זוג או בן זוג שחשים שהם הולכים
להינטש, ואז הם עושים כל שביכולתם, מפיתוי, תחינה ואיום כדי
שהאהוב והאהובה לא ינטשו. ואם אכן לא תהא סיבה חיצונית, במקרים
רבים נמשיך לישון ולישון עד שיתעפש מוחנו.
מנגד, בערב, אנו מסרבים להירדם. ממלכת היום והעירות גם היא לא
מוותרת עלינו, גופנו כבר כבד, העיניים נעצמות, ואנו רוצים עוד
שביב חוויה, עוד דבר לעשות, להספיק עוד משהו. דוחים ודוחים.
חשים פסיכולוגית כאילו הצלחנו להציל מן הטימיון והאבדון של
עולם השינה עוד כמה פירורים של חיים אמיתיים, השגים ורווחים.
ניתן להגיד שברמה עמוקה כולם משדרים לנו מסרים מעולם השינה.
כשאומרים את המלה: שינה, זה יכול להביא תגובות שניתן לחלק אותן
לשתי קבוצות קוטביות; האחת, רואה את השינה, כהתרעננות, מילוי
מצברים, וגם כיכולת להתחבר לתת מודע. והשניה רואה את השינה
דווקא כעירפול של המציאות, בריחה, פסיביות וניוון.
וכך גם היחס למלה עירות. ניתן לראות את היקיצה כמשהו שפוגש
מציאות חד ממדית לינארית, שלא מאפשרת מקום לעומק ולמיסתורין של
הנפש וההוויה הפנימית. וניתן גם לראות את היקיצה כמשהו מבורך
מכיון שזו האמת הרעננה והמחיה, ההמציאות שרק בה ישנן חוויות
חדשות ואפשרות לפגוש את החיים באמת.
העולם שלנו, החברה שלנו בחרה. והאופציה בה היא בחרה היא
מעורבת, מצד אחד,לכאורה, אנו בעד המציאות, שהרי גירשנו את
השינה, אנו פעילים ועושים, ממציאים דברים כמו חשמל וטלויזיה
ושאר דברים שמחזיקים אותנו ערים למרות שהשמש כבר שקעה מזמן,
וחושך ואנו עייפים.דחינו את שעות השינה ואנו פעילים וערים עד
שאנו נופלים מן הרגליים. ואנו גם גאים ומתפארים בכמה מעט אנו
ישנים וכמה אנו קורעים לעצמנו את התחת אנו לכאורה גם נגד
חלומות ובעד גישה ערה ומפוכחת.  אך למעשה אין חולמים, והוזים
גדולים ומסורים יותר מאיתנו;  גירשנו את השינה בדלת הקידמית
והיא באה בדלת האחורית. אל תוך עולם העירות מסתננים סוכנים
סמויים של עולם השינה, הם כדרכם, עושים זאת בחשאי, בתחפושת;
דרך הטלויזיה, בין אם אלה פירסומות, קומדיות או  אופרות סבון.
דרך ירחונים, עיתונים, סרטי קולנוע. ואף רומנים, סיפורים, שירי
פופ ועוד ועוד. תנועות העידן החדש, מביאים אלינו ניחוחות
מתוקים ומענגים של עולם קסום, של שלווה, אהבה, נתינה וריחוף
רוחני מענג. עוד סוכן שינה.
ומה עם עולם הצרכנות והמוצרים המפתים? גם שם רוקמים חלומות,
כל מוצר שנקנה הוא נציג של עולם שינה, שהסתנן על עולם העירות
ומרדים אותנו למציאות הקשה ומלחש באוזנינו ש'עכשיו משקנינו את
המוצר חיינו יהיו נהדרים', החלום הולך להתגשם.
השאלה הגדולה היא: האם אנו ערים כדי לחלום את חיינו, או ישנים
כדי להתעורר למציאות חזקה, חוויתית, עוצמתית, שבה לכל רגע יש
כיוון, מטרה ומשמעות? השינה שלנו מתחזה למציאות, אנו ישנים ולא
יודעים שאנו ישנים, אנו חולמים שאנו ערים. אך גם בעירות, אנו
ערים אך חולמים תוך כדי ערות חלומות ממחוזות השינה. חולמים
שמחר יהיה יותר טוב, שילדים זה שמחה, שהאהבה היא גאולת כל כאבי
הלב. שהרפואה מביאה לנו מזור, והפסיכולוגיה - אושר ואיזון
נפשי. והדת - שלווה רוחנית ומפגש קוסמי עם אלוהים. שהספר הבא
יפתח בפנינו את עולם החוויות הפנימי. שבכלל מחר יהיו בו דברים
שלא היו היום. צריך כוח ועוצמה נפשית אדירים להגיד לעצמך כי
עולם הערות הזה, הוא מה שיש, וכי במציאות הדברים לא נעשים
טובים בדרך כלל יש טרגדיות, מחלות, תאונות, הזדקנות שלא לדבר
על מוות. ובכלל חוק מרפי הוא החוק השליט. וכי מה שיש היום רוב
הסיכויים שהוא ימשיך מחר בצורה פחות ורודה. זו המציאות, זה
עולם העירות. אלה החיים. ובזה עוצמתם וחיוניותם. אך אנו,
מוצאים את המציאות הזו קשה מדי עבור מחותינו, ואנו רוצים
להמשיך להיות ערים לכאורה; פעילים ויוזמים ונעים, אך כל זאת כל
עוד נוכל להמשיך בתודעתנו לישון ביחס לדברים הקשים והבלתי
משתנים של החיים ולחלום אודות עולם נפלא שאוטוטו הוא כולו
שלנו.

 


                                                       
                 


All that we see or seem,
is but a dream within a dream.
- Edgar Allen Poe, from the poem "A Dream Within a Dream"

"The condition of alienation, of being asleep, of being
unconscious, of being out
one's mind, is the condition of the normal man." R. D.
Laing] of


I am not a teacher but an awakener.
Robert Frost

                                                           
                                                         

" האם הייתי אותה הילדה כאשר קמתי הבוקר? רגע, אנסה להיזכר.
אני כמעט משוכנעת שהרגשתי
את עצמי קצת שונה כשהתעוררתי. אבל אם אני  באמת לא אותה ילדה,
אז השאלה היא -מי אני כן?"

                                                         
"עליסה בארץ הפלאות" -לואיס קרול  

     
"זמן מה התבוננו הזחל ועליסה זה בזו בדממה. לבסוף הוציא הזחל
את הנרגילה מפיו פנה אליה בקול חלוש ומנומנם.
"מי את?"שאל אותה. לא היתה זאת פתיחה מעוררת לשיחה.
עליסה ענתה נבוכה: "א- אני לא כל כך ידעת, אדוני. בשעה זאת אני
יודעת מי הייתי כשקמתי בוקר, אך אני חושבת שהשתניתי מאז מספר
פעמים".
"למה את מתכוונת?"העיר הזחל בנוקשות. "הסבירי את עצמך!"
"אני חושבת, אדוני,, שאינני יכולה להסביר את עצמ", השיבה
עליסה, "מפני שאני אינני עצמי..."

                                                         
"עליסה בארץ הפלאות" -לואיס קרול    

 


-------------------
מתוך: "להעיר את התודעה", ספר שעדיין לא יצא לאור.







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
סליחה, יש לכם
אולי את הספר
"יא מוצצת חרא
זונה בת אלף
זונות מאוננת עם
קקטוס שרמוטה עם
ריח שתן של
הלקסיקון העברי
המלא" כרך ב'?



קומיצה, מדחיק
תסמונת טורט.


תרומה לבמה




בבמה מאז 24/2/03 5:54
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
גבריאל בן יהודה

© 1998-2022 זכויות שמורות לבמה חדשה