ליד שולחן משחקים מלא בקוביות ובובות משחק, יושבים יוסי, אדי
וסיד. אדי מפריד את כל בובות המשחק החדשות, שהלובן של הפלסטיק
מצופה הלקה עדיין ניכר בהן כאילו זה עתה הגיעו מן החנות, מכל
שאר הבובות שצבען השחיר עם השנים או שהזמן נתן בהם מום או
שניים. "זה לא כיף לי לשחק עם הבובות המקולקלות!" הוא בוכה
לאמו, "צריך לזרוק אותן לפח ולהשאיר רק את היפות והמושלמות!"
יוסי מפזר את כל החפצים והאביזרים הנלווים של הבובות בתוך
קופסא, ואז נותן לכל בובה מה שהוא חשוב שהיא צריכה, ולא יותר!
לבארבי הוא נותן מראה, תכשיטים ונעליים. לרובוטריק רובה וקסדה,
לאביר שריון, חרב ומגן, לטייס מטוס וטילים, וכו'. אם במקרה אחת
הבובות נופלת לו מהיד או מכאיבה לו באיזושהי דרך, הוא צווח
בטירוף ומרסק אותה על הרצפה. "רע!" הוא צורח עליה, "מנסה
להרביץ לי!"
וסיד? סיד מסתכל על מעשיהם של אדי ויוסי, ומחוץ לטווח ראייתם
מרתיח שמן בסיר מתכת, כדי לשפוך על כל הבובות ולהשמיד אותן אם
מישהו יעז לא לציית לו. כאשר האחרים מתחילים לחשוד בו, הוא
מורח מבט תמים על פרצופו ומבטיח שאין הוא עושה דבר! הוא אפילו
מניח לאדי ויוסי להסתכל ולראות שאין הוא אוחז בכלום בעודו
מחביא את הסיר מאחורי גבו.
כשתמה שעת המשחק, הם קמים שלושתם והולכים להתרחץ, לאכול,
ולקבוע את עתיד האנושות.