בדרך הביתה,
חושך,
לא רואה,
חורשת אקליפטוס
סביבי.
מבט ימינה
דרך חלון,
מספק,
קו צהוב,
מגביל,
רץ לאט,
לא רציף.
הזמן הצהוב ניצח,
נותרו עתה
קרבות
מאספים
לשפיות,
אנושיות.
הרייב נגד הכיבוש,
נגמר,
בהרגשת ביחד,
מטרה,
קרב נסיגה.
גשם מכה,
שמשות,
הופך ברד,
קופצני,
על כביש.
מאט,
לא להחליק,
על קרח,
על גשר
נחל שקמה.
בתל אביב
אישה,
לא מחכה לי,
לא רצה
לי דרכי,
המלחמה
לא תמה,
קרבות
עם עצמי.
מים זורמים,
נחתכים,
משפריצים,
צדדי כביש.
מאט,
שלא אתקע,
לבדי,
בכביש 232,
באמצע מחשבה,
בדרכי.
בסוף עוד קרב
על דרך,
על מוסר,
כבוד אדם,
צדק,
קרב,
על דרכי,
מוצא עצמי
מחפש
את דרכי
החוזרת,
אל עיר,
צבועה אפור,
רחוקה,
מגווני שלי.
3.1.03 |