פרפרים של אדום וצהוב מול עיניי
מבשרים על צבעים רחוקים
ובפנים מסתתר לו עוד שד מחיי
שרוצה לאכול ממתקים.

הפסנתר מביט בי במבט מבויש
בכל פעם שאני רק מתקרבת
לפעמים זה נדמה שהוא אפילו נרגש
כשלידו אני מתיישבת.

נגינה עצובה מלאה בתווים
מולידה רגשות לאוויר
ופתאום איזה דו מנסה להרשים
ונדחק במהירות אל הקיר.

סגול וכחול רוקדים שוב תחתיי
מזכירים את היופי בצבע
וענף ירקרק לו חושב בוודאי
על הקסם הדק שבטבע.

שירים מתוקים וזכרון שנשכח
מנסים לעודד בלי לראות
שאנשים רחוקים וחיוך שנלקח
רק מגבירים את זרימת הדמעות.