סידור הכלים

- נו ?
- נו מה ?
- מה קרה אתמול ?
- אתה יודע - העניינים הרגילים : שותים, אוכלים, בחורות...
- בחורות ?
- כן. גם בחורות.
- ו... ?
- היתה איזה אחת, בסוף הבאר. משהו לא מהעולם הזה...

שנים שאני משחק שחמט. עם חברים. עם המשפחה. עם סתם כאלה שאני
פוגש...
לפעמים מפסיד, לפעמים מנצח, גם בתיקו יצאתי כמה פעמים, אבל את
אלו אפשר לספור על יד אחת. וגם ככה זה לא באמת היה משחק
רציני.
אבל הדבר שהופך את כל הענין למיוחד הוא הטקס. טקס סידור
הכלים.

אז מה קרה ?
שום דבר, אתה מכיר אותי...
ובכל זאת ?

- ישבנו שלושה ודיברנו, שטויות כרגיל. פתאום ראיתי אותה.
הסתכלה עלי, הסתכלתי עליה. והחברים כרגיל : "נו, תשחק. מה
איכפת לך ? היא שלך בכל מקרה. תראה איך היא נראית."
- אז שיחקת ?

לכל אחד יש את השטח שלו. חלק ממהרים בסידור, העיקר להיות שם
ראשונים.
לחלק אין שיטה בכלל, כל כלי שבא ליד, מניחים במקום. בסופו של
דבר הרי זה לא ממש חשוב.
יש כאלו שמפילים כל כלי לפחות פעם אחת עד שהוא עומד כמו
שצריך.

אני, אני לוקח את הזמן, מסדר את הכל לאט. לפעמים זה מה שיקבע
את כל המשחק.
מתחיל בחיילים (או כמו שאב קורא להם "פיונים"). לכל אחד אני
נותן תשומת לב, שידע כמה הוא חשוב.
את הכלים הכבדים רק אח"כ, למה למהר ?

אחרונים אני מסדר את המלך והמלכה. סליחה. את המלכה והמלך.
זה חשוב !
המלך בא אחרון.
בא אחרון והולך אחרון.
שלא תהיה כאן טעות !

- שוב פעם היא מסתכלת עלי. מסתכלת ומחייכת. אז הזזתי את הכוס.
לקחתי סיגריה, הכל לאט.
- ומה היא עשתה ?
- כלום. מחייכת ומסתכלת עלי ועל הכיסא הריק שלצידה.
- לקחתי עוד סיגריה, שלוק אחרון מהוויסקי.
- ואז ?
- ואז קמתי.

יש כאלו שנהנים רק מהסידור. הם בכלל לא באו לשחק.
לפעמים הם מסדרים את הכלים בשביל האחרים שישחקו, כי הם, מה הם
מבינים בשחמט.
אבל איך אפשר רק לסדר את הכלים ? בלי לשחק ? מה ההגיון ?

- קמת וניגשת אליה ?
- לא.
- לא ?
- קמתי והלכתי הביתה...