"יש לי בחילה"
"מה קרה?"
"נראה לי שאכלתי יותר מדי"
"אז תדחוף אצבע"
"מה?!"
"תדחוף אצבע, תרגיש הרבה יותר טוב אחר כך"
"זה לא רעיון טוב. אם אני אקיא אני אהיה גמור אח"כ"
"אז אולי תשתה כמה כוסות מים ותחרבן הכל?"

מה שהפתיע אותי זה שבחורה יכולה לדבר ככה. פעם לימדו אותנו
(הגברים) להאמין שכולכן רק פרחים ושושנים. אתמול הבנתי לראשונה
בחיי שאתן חרא של עם, לפחות במובן הספרותי של המלה.
היום כשקמתי בבוקר, ישבתי כמעט שעה בשירותים. מכירים את
"החרבון שאינו נגמר?"
זה בערך כמו הספר, רק בלי מטאפורות:
זה שיוצאים ממך (תרתי משמע) כל הדברים הכי נוראיים בעולם,
כולל קללות, יללות ואת השפיות שלך (במקרה הטוב). כשאתה מסיים
עם כל העסק, אתה משוכנע לחלוטין בקיומו של אלוהים, הבן שלו,
ועוד כמה שמות שצעקת במהלך החוויה שעברת זה מכבר.

בערך באמצע ה"ישיבה", התחלתי לשמוע חריקות מכיוון האסלה. חשבתי
שהמצב שלי באמת גרוע, עד שהבנתי עד כמה הוא גרוע באמת.
מסתבר שהערבים שהיו אצלנו בבית לפני חודש, עשו (כמה נדוש)
עבודה ערבית, והגבס שהיה אמור להחזיק את האסלה דבוקה לרצפה
התחיל להתפורר תחת כובד משקלי. האסלה המשיכה לחרוק באלימות,
ואני, הפלא ופלא, ממשיך לייצר אפונים קטנים, ללא כל סיכוי נראה
לעין להפסקת אש. לבסוף הגעתי למסקנה שיש לי שתי אפשרויות:
להמשיך לשבת על כסא המוות הזה שעומד להתפרק, ולגזור על עצמי
שנים רבות של ייסורים בשנייה שאימא שלי נכנסת הביתה וקולטת את
גודל הזוועה, או לנסות לעצור את מתקפת המעיים הזאת, להתאפק כמה
שאפשר, ולרדת לשירותים הממוקמים בקומה התחתונה, ובכך להסתכן
בבריחת חומרים מסוכנים ואף קטלניים ולזהם את כל הבית.
בחרתי באפשרות השנייה: כמו אינדיאנה ג'ונס העשוי ללא חת,
הורדתי את המים, ודידיתי אל עבר השירותים הנוספים בקומת הקרקע,
מגייס את כל כוח הרצון שלי כדי לשמור על השריר הטבעתי מכווץ.
התיישבתי על האסלה והמשכתי בפעילות שקטעתי באכזריות כמה דקות
לפני כן.

מה אגיד לכם?
אולי אבא שלי עבד כל החיים שלו וקרע את התחת כדי להיכלל במה
שנקרא "המעמד הבינוני-גבוה", בנה לעצמו עוד שירותים בבית,
ואפילו התקין שם שטיחים מקיר לקיר, אבל אין מה לעשות: עבודה
ערבית זו עבודה ערבית, איפה שלא תרצו, גם בקומת הקרקע. עכשיו
תתארו לעצמכם שאימא שלכם נכנסת הביתה, ורואה את הבן שלה עומד
באמצע הסלון עם תחתונים וגרביים, ומנסה להסביר לערבים מהניקוי
יבש (מה לעשות, להיות ערבי היום זה כבר מעבר לסטיגמה), בערבית
ספרותית שהוא למד בחטיבה, מה קרה בשירותים של הקומה התחתונה
ותגידו לי:
זו לא חרא של סיטואציה?