עם יד על הלב ויד בתחתונים,
לחשת באוזני שירים ישנים.
ובעוד את מספרת כמה אהבת,
לכוס היין בשקט רעל מזגת

בזמן שאת גופי הרעל מעכל באיטיות
ישבת למולי וחייכת לך בתמימות,
"זו אינה אשמתי" אמרת בקול קל,
"לבטח ידעת שהיין מורעל".

בזאת חייב אני להודות,
את התרמית צריך הייתי לראות.
אך בעת שנפלתי בשובי קסמיך
הייתי עיוור למה שבשרוולייך.

ולמרות שהוכחה כבר אשמתך
ממשיכה את לטעון לחפותך
אך אין זו בושה ואין זו צרה,
ידו של הצדק נכה וקצרה

כן הצדק איננו ישר, הוא עקום
אל תדאגי, לא יעשו לך כלום.
ולפני שהקבר שלי יתקרר
תוכלי להרעיל את כוסו של אחר.