אני אוהב ציצים כי הם מזכירים לי טבע. מרחב.
הם עגולים כמו הרים. מתמזגים, הופכים  למישור,
ואדי, נחל, מפל. לא כמו כל הבטון הזה מסביב.
שדיים מזכירים לי חופש. שיש חופש עדיין ואנחנו
פשוט גידולים מוגלתיים בנוף. חצ'קונים כאלה על פני
כדור הארץ, ומתישהו נתפוצץ והעור של העולם יחזור
לעצמו.
לא אנחנו הגידול, זה הצורות הלא טבעיות האלה
מסביב שמנסות לרבע אותנו. בנינים ארוכים, כמו רשת
בטחון. כמו ריף של דגים צבעוניים.
ואנחנו באמת דגים. וותרנים כאלה, יצורים לא בעיתיים.
אינדיבידואלים. נוגסים באלמוג עלוב, במקום לצוד פלנגטון
כמו גברים, כמו יצורי חופש אמיתיים, להיות חלק מלהקה
שכולם בדיוק כמוך. פסים, זנב, הכל. בדיוק. אותו צבע,
אותו מבט, אותן תכונות, אחים, תאומים. בתוך נחיל
אהבה ושייכות. גן עדן!

ואנחנו פה עם הביסים.
"תן לי ביס"  "לא רוצה, לא ישאר לי לאחר כך",
כל הזמן - שעון! מה השעה למען השם? מה אכפת לי
מה השעה. מי אני? מה אני עושה פה? את מי אני
צריך לאכול בשביל לדעת מה אני רוצה? מה אני רוצה.
אין לי מושג.

ביס?