|
ראיתי זוג אוהב משחק בתופסת
והשפלתי את מבטי.
הרגשתי כמו אריה בגן חיות
שממזמן הפסיק לבהות בציפור שמעליו
מוכן להחליף את ממלכתו המזויפת
ואת כתר הבושה
בזוג כנפיים אחד. בחופש לשנייה.
וגם אני כלוא, בסורגים נפשיים
והאור הנושא איתו אהבה
עלי לא זורח.
אולי מפני שאני עוצם את עיני
מפחד ללא סיבה מהסינוור הראשוני
וכבר איני רואה את הזריחה
גם לא בדמיוני.
כל שנשאר לי זו הציפיה
לאכול בקרוב סעודה אחרונה. |
|
|
למה אנשים
נחמדים לא
מקבלים כלום
בחיים? למה הם
תמיד האחרונים
להתנסות בדברים
הטובים
והראשונים בחרא?
לצערי הרב אני
אחד מאותם אנשים
נחמדים. |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.