באמצע השממה הצחיחה והזהובה עומד לו צריף קטן שומם על צוק
נישא, לבטח הוא יקרוס ויתמוטט לא מול זעם השמיים,
מטאור גדול מימדים עושה דרכו אל פני כדור - הארץ,
אותו לבטח הוא יבתר כשם שהסכין חודרת בגוף החיה המתנגדת,
אך לא כך עם כדור - הארץ הדומם והאדיש אשר במסלולו אל האבדון
הקרב ובא, רק פאניקה, תוהו- ובוהו, שולטים בקרב האנשים
אשר חושבים שיצליחו להתחמק מהפגיעה אשר לא ניתנת לעצירה,
יודע אני לבטח שלא כך יהיה הדבר ואף אחד לא יצליח להימלט
ולהסתתר מהגורל המר, כי זהו חרון שמיים, יום הדין אשר קרב
ובא,
לקח להם למעלה אלפי שנים להבין שאת טבעו של האדם לא ניתן
לשנות לטוב - אולי לרע יהיה יותר קל!
במשך כל אותם אלפי שנים ניסו הם להחזיר אותנו אל המוטב, אל דרך
הישר אך לשווא!
כל אותם האסונות שפקדו את שערינו ומעוז חפצינו והיו לנו למכות
כואבות לא הצליחו לשנות מאומה, ואנו המשכנו במלאכתנו אולי
למורת רוחנו, כאילו שום דבר לא קרה ומעולם הוא לא נברא!
זועק אני אל השמיים כנוע על הברכיים, אולי מקווה להינצל מהגורל
המר, אשר יפקוד את כולם בסופו של דבר,
אולי מקווה לזכות למחילת העולם המורעל ,
איני בטוח שמישהו מקשיב ויענה לתחנוניי,או בוחר להתעלם מהם,
כי כך גם הם ניסו לבקש מאתנו - לא פעם ולא פעמיים!
לנסות ולשנות את דרכינו החוטאות ורק זכו לבוז ולעג,
כמו שאומרים: "הגלגל תמיד מסתובב" -  רק הפעם הוא ינחת עלינו
ברעם וברקים מהשמיים, ירעיד את האדמה הקרועה אותה השחתנו
ללא הרף וללא כל התחשבות בתוצאה
כך גם היא - האדמה תהפוך לנו לאויב טבעי,
תבלע אותנו ואת כל חטאינו ונבער בבטנה באש הגיהנום!