מאז ומעולם סבל דני מהתקפים של פיתול אישיות. כן כן, אין זו
טעות כתיב. פיתול אישיות. כולם מכירים את המונח "פיצול
אישיות", המתאר תופעה בה לאדם אחד יש שתי אישויות (או יותר)
שונות. מונח זה תואר בכל כך הרבה מאמרים, כתבים, ספרים, ואיפה
לא. מי לא  שמעקראראה את הסיפור של דוקטור ג'קיל ומיסטר הייד?
אני לא חושב שקיים מישהו כזה. בכל אופן, לא על פיצול אישיות
מדובר.
דני סבל מפיתול אישיות. פיתול אישיות היא בעיה פסיכולוגית
חמורה מאוד ונדירה עוד יותר. בסה"כ שלושה מקרים כאלה ידועים
בעולם כולו מאז תחילת התיעוד של הפסיכואנליזה בשנת אלף שבע
מאות עשרים וארבע לספירת הנוצרים. בנאדם הסובל מפיתול אישיות
נתון להתקפים של מצבי רוח שמשתנים בצורה חריגה. רגע אחד הוא
נחמד, נחמד בצורה מוגזמת, חוסר אנוכיות מוחלט, ויתור עמי מלא.
לאחר מכן הוא כועס על עצמו על הנחמדות המוגזמת הזאת. כשהוא
נרגע, הוא כועס על עצמו בגלל הכעס המיותר. ובגלל שהוא כל כך
כועס הוא מגעיל לאנשים. כשדני מגעיל לאנשים, אנשים נשברים.
וכשאנשים נשברים, דני נבהל. דני כל כך נבהל, עד שכל מה שמבקשים
ממנו כשהוא מבוהל הוא עושה מיד. ואז הוא נורא נחמד לאנשים.
נחמד יותר מדי אפילו. בשלב מסויים כל הכעס שקיים בתוך המעגל
החוזר הזה מתיש אותו, והוא נופל ונרדם לעשרים וארבע שעות לפחות
במקום בו הוא נמצא. המזל הוא שכל זה בא בהתקפים, ויכול לעבור
זמן רב בין התקף להתקף.

יום אחד הלך לו דני לתומו בפארק העירוני לטיול קצר. על הדשא
בפארק ראה סטודנטים רבים בהפסקת הצוהריים. חלקם עשו שיעורי
בית, או שתו את הקפה שלהם, או אכלו את ארוחת הצוהריים, או
עישנו. יחידים, זוגות, וחבורות היו פזורים על פני הדשא, ודני
הלך והתבונן בהם, נזהר שלא לדרוך על סטודנט ישן, או על
סטודנטית שמשתזפת בלי חלק עליון. סליחה, הסטודנטית הזאת לא
קשורה לסיפור. בכל אופן, דני הולך לו ונהנה מהשמש הנעימה של
שעת אחר הצוהריים, כשלפתע הוא מוצא את עצמו בתוך ערמה גדולה של
גללי יבחושים. "מאיפה הגיעו יבחושים בגדלים כאלה" שאל את עצמו
דני.
ניחשתם נכון, קוראים יקרים. היבחושים שעשו את צורכיהם בגדלים
כה גדולים עד שדני איבד את משקפיו בתוכם היו יבחושים שמוצאם מן
החלל החיצון, וליתר דיוק, מפלנטת קרמפה שבמערכת השמש
הסימוחטית. ידוע לכל שבפלנטת קרמפה קיימים זנים רבים של חיות
בגדלים מפלצתיים, אך עד היום מעולם לא נתגלה זן כזה על פני
כדור הארץ. האמונה הרווחת הייתה שהיצורים הענקיים צריכים לנשום
הליום, ושהאטמוספירה החמצנית שקיימת בכדור הארץ תהרוג אותם.
אבל הגללים הוכיחו אחרת.

"אוויר הרים צלול כיין, וריח אורנים" זימר לעצמו דני בעודו
מהלך לו לדרכו, כשאנשים נסים מפניו מפאת הריח החריף שאפף אותו
לאחר ההיתקלות עם צואת היבחושים החוצנים. הייתם מצפים שאדם
יתבאס קשות ממקרה מעין זה, או לפחות ילך הבייתה בפנים חמוצות
וינקה את עצמו, אך לא כך דני. דני היה פרופסור במכון לחקר
חרקים בחלל החיצון, ולמעשה, את הפרוספסורה שלו עשה דני בנושא:
"האם יכולים יבחושים מפלצתיים מכוכב הלכת קרמפה להתקיים
באטמוספירה החמצנית שקיימת על כדור הארץ?"
ועל כן דני היה מאושר. ערמת הגללים בתוכה עבר לפני זמן לא רב
הייתה ההוכחה הסופית לתיאוריה אותה פיתח זה זמן רב. על פי
התיאוריה הזו קיימים מספר זנים של חרקים מפלצתיים שהסתגלו
לחמצן והם חיים בסתר על פני כדור הארץ. רובם ישנים את שנת
החורף שלהם, שנמשכת שלוש מאות תשעים וחמש פסיק שבע שנה של כדור
הארץ, אבל חלקם כבר התעוררו. והשאר עומדים להתעורר בקרוב. סכנה
קיומית נצפתה לעולם כולו, באם יתעוררו החרקים הענקיים מתרדמתם
בלא הכנה מוקדמת ומסודרת של השלטון הפרלמנטרי בעולם.
עכשיו, לאחר שדני מצא את ההוכחה שחיכה לה במשך זמן כה רב, מיהר
הוא בחיוך אל משרדו, על מנת להשלים את המסמך האחרון בתיאוריה
שלו- ההוכחה. דני תכנן להביא את התיאוריה בשלמותה אל משרד
הביטחון, לארגן את ההגנה הנדרשת, ולהיות הגיבור והמושיע של
העולם כולו. על ידי מעשה זה קיווה דני להתפרסם ולמצוא סוף סוף
זיונים. דני טען בליבו שגם עם העולם לא יוצל עדיין יוכל לשכנע
מישהי שסוף העולם קרב וכך היא תסכים לשכב איתו. תבינו, דני היה
בן ארבעים ושבע וחצי, ועדיין בתול. הסיבה אינה ברורה, אך גם
אינה חשובה לסיפורנו.
בכל אופן, דני מיהר אל משרדו להשלים את ההוכחה בתיאוריה שלו
ולהציל את העולם. לפתע ראה מולו אישה זקנה הרוצה לחצות את
הכביש. דני התכוון להתעלם ממנה, כי מיהר, אך לפתע נתקף באחד מן
ההתקפים שלו וחש בצורך עז להיות נחמד אל הזקנה ולעזור לה. בעוד
הוא מתקרב אליה החל דני להתרגז על עצמו על שהוא מוותר על הצלת
העולם למען עזרה לזקנה, והחל לבעוט בעצמו. מעצמת הבעיטות נפל
העמוד של הרמזור להולכי הרגל, והרג את הזקנה התמימה. דני כעס
על עצמו כל כך על מות הזקנה, עד שנפל באמצע הצומת ונרדם.
המכוניות שעברו וצפרו לא העירו אותו. כתב משועמם של ערוץ עשר
שעבר במקום צילם את דני הישן והביא "סקופ" לחדשות ערוצו:
"פרוייקט אומנותי למחאה על תרבות הנהיגה בארץ- איש ישן באמצע
צומת בגוש דן". את דני לא עניינה הכתבה הזאת. הוא ישן, בשעה
שהיה צריך להציל את העולם.

באמצע הלילה הוא התעורר. פקח את עיניו, נעמד, והסתכל מסביב.
לפתע נזכר, העולם! דני החל לרוץ לכיוון המשוער בו דימה כי
משרדו נמצא. באמצע הדרך עבר מעליו יבחוש קרמפני עצום, שהתעורר
משינה של שלוש מאות תשעים וחמש פסיק שבע שנים, והוציא את כל
הצואה שהצטברה אצלו בגוף במשך כל אותן שנות שינה.
דני נהרג במקום, הוא מת בתול, לאחר שחי חיים חסרי הגשמה.
העולם הושמד על ידיד היבחושים המפלצתיים, אבל זה כבר לא חשוב
לסיפורנו.