עשירית שנייה של אומץ עומדים בין אדם ובין הגשמת חלום.
בדרך כלל זה מה שהיה חסר. עשירית השנייה הזאת, הקפיצה הקטנה,
זה מה שתמיד עמד בדרכו אל חלומותיו. על עשירית השנייה הזו, קמו
ונפלו חיים שלמים.
הוא מעולם לא העז לקחת את הצעד אל מעבר לקצה, אל הלא נודע. הוא
תמיד ויתר לעצמו. עכשיו הוא מרגיש שהוא למעשה ויתר לאט לאט על
עצמו.
הוא החליט. הפעם הוא לא מוותר לעצמו. נותר לו רק חלום אחד
ויחיד, אותו הוא מתכוון להגשים ויהי מה. לאחר מכן, שום דבר לא
ישנה יותר.
עשירית שניה של אומץ מפרידה בינו ובין הגשמת חלום.
מדליק סיגריה, שואף לריאותיו את העשן, ונושף החוצה. העשן
מתערבל ברוח, בדיוק כמו שיקרה לו בעוד מספר רגעים.
הוא נשען על המעקה, ומביט למטה. הקרקע נראית כל כך רחוקה. זמן
רב יחלוף בטרם יפגע בה. זמן מספיק להגשמת חלום.
מתרומם ומתרחק מהמעקה. שואף מהסיגריה, משהה את העשן בריאותיו,
מרגיש את הצריבה המוכרת והאהובה. מרים מבטו אל הכוכבים, מסתכל
בשמיים. מאז שהיה ילד חלם לעוף. לפרוש כנפיים, להתרומם מעל פני
האדמה. אל עבר מחוזות לא נודעים, אל עבר רגעים בלתי מוכרות, אל
תחושות, שאי אפשר לדמיין, רק לחוש.
הוא גם כתב על החלום שלו. אפילו הרבה.
גם על מוות כתב הרבה. הנושא הזה תמיד העסיק אותו. המוות, חוסר
הידיעה של לפני ואחרי. איש אינו חזר מהמתים על מנת לספר לנו מה
היה שם. מה יש שם. תמיד תהה, מה יהיה שם בשבילו.
עשירית שנייה של אומץ עומדת בינו ובין הגשמת חלום. אולי אחרי
שימות יפרסמו את שיריו. הדי ההתאבדות יתעצמו כשימצאו את כל
השירים בתוך המגירה שבחדר השינה. חבריו יצוטטו בעיתונות
כאומרים: "אם רק היינו קוראים קודם, אילו רק היינו יודעים." כל
המדינה תשמע על איש העסקים הקר והמצליח אשר החביא בתוכו נפש
רגישה כל כך.
אולי אפילו יערכו את שיריו לכדי ספר, ויוציאו אותו לאור. אפילו
רעיון לשם הספר עלה במוחו: "שירים חבויים- האיש שהגשים חלום".
תמיד חלם להוציא ספר שירים, אך מעולם לא העז לעמוד בפני
הביקורת של איש, מלבדה.
נזכר בה ומצטמק. לוקח נשימה חזקה מהסיגריה, ומנסה לנשוף את
זכרונה ממנו, ביחד עם העשן. עוד חלום שלא התגשם. אם רק היה
מעיז לדבר אתה, לומר לה את אשר על ליבו, בטרם נסעה. אך הוא לא
העז. הוא אף פעם לא הצליח לתפוס את עצמו בזמן, ולעשות מה שהיה
צריך. לכן הוא עומד עכשיו על הגג ומביט למטה, כשבידו הסיגריה
האחרונה. שואף לריאותיו את העשן, ורואה איך טבעת האש מגיעה אל
הפילטר. מעיף את בדל הסיגריה הרחק ממנו, ונושף האיטיות את
העשן, משהה את הרגע ככל הניתן.
לבסוף הוא מזדקף, ומתקרב אל מעקה הגג. מרים רגל אחת, ומניח
אותה על המעקה. מרים את השנייה באיטיות, ומצרף אותה אל אחותה.
מביט למטה, ראשו מסתחרר מהמרחק, והוא עוצם את עיניו.
עשירית שניה של אומץ, זה כל מה עומד בינו ובין הגשמת חלום.
בינו, ובין סוף הסיוט.
על גג גורד שחקים עומד אדם בשעת לילה מאוחרת. חייו היו בזבוז
אחד גדול. מעולם לא העז להסתכן על מנת להגשים את חלומותיו, וכך
התפוגגו כולם, בזה אחר זה. חלום אחד בלבד נותר לו, רצון אחד
ויחיד. לעוף. בזה הסתכמו כל רצונותיו. לעוף, לאבד את האחיזה
בקרקע, את האחיזה בחיים, את האחיזה שיש לחיים בו.
מלבד זה לא נותר לו דבר.
עשירית שנייה של אומץ, עומדת בין אדם, ובין הגשמת חיים.

לאלו שלא מעיזים, ולאלו שעוד לא התייאשו