נתקלתי במודעה.
מודעה על דף לבן, חלק ונקי.
מודעה שהודפסה באותיות שחורות וגדולות.
מודעה בעלת מסגרת שחורה ועבה.
במרכז המודעה - שם מוכר.
שם החרות עמוק בליבי ובזכרונותי.
זכרונות טובים וזכרונות רעים.
שמחה, כאב, עצב ואושר.
אני מביט במודעה, מסרב להאמין.

היא כבר לא תשוב.
לא תוכל עוד להאזין למכאובים שעל ליבי.
לא תוכל עוד לתת עצה.
לא תוכל עוד לקרוא לי בשם החיבה בו קראה לי במשך שנים.

לא אוכל עוד לספר לה את אשר על ליבי.
לא אוכל עוד לבוא אליה לעצה.
לא אזכה לשמוע אותה קוראת לי באותו שם חיבה.

היא איננה. ולא תשוב עוד.
ולי, לי נשארו רק הזכרונות.

והגעגועים.