שלום. אני רוברט, ארנב. אני ארנב. האין זה קול? וכי כל חיי
רציתי להיות ארנב. כמיהה נחמדה מאוד, מאחר וכל חיי הייתי ארנב.
למרות שבשנותיי הראשונות הייתי ארנבון. יש יותר הבדל ממה
שאנשים חושבים, למען האמת. כשחושבים "ארנבון" חושבים קטן,
פרוותי, קוצ'י, מעיך. כשחושבים "ארנב" חושבים בוגר של ארנבון.
למרות שאיני בוגר. אני סתם קול. אני בוגר מספיק כדי לנהוג
במכונית הארנבים שלי, אבל איני בוגר מספיק להודות שזה בזבוז
היסטרי של תועלת.
אני מת על תועלת.
בהיותי ארנב לפני שלושה ימים הבחנתי בתופעה מוזרה. כירסמתי לי
מעט ירקות עשירים בכלורופיל ומיני נפלאות מסוג זה, כשהרגשתי
דבר גדול וכבד לופת את גופי. לא הספקתי לצווח וכבר ניטלטלתי
בעוצמה שאין שניה לה, נמעך מפאת כוחה האינסופי של היד הלופתת.
תמיד חשבתי שאני גדול יותר!. ובכן, רציתי למות. לאחר ארבע
שניות של זוועה היד המטלטלת הניחה אותי במקומי ונמלטה מן
המקום, בעודה צוחקת כאחוזת טירוף ודופקת עצמה בקירות מזדמנים.
כעת אני עודני מחלים מן התקרית, וסובל מכמה מכות יבשות, כמה
בצבעים עליזים וטראומה שהזמן לא ירפא.
ואני שואל, מה זה?!
כלום יכול ארנב לכרסם להנאתו מבלי שיבוא מן דבר מפחיד כזה
ויזעזע את כל מה שחייו הושתתו עליו?! מה עשיתי רע?!
קהילת ארנבים שלמה משוועת להסבר, ואני בפרט. ואם לא נקבל הסבר
מספק, או לפחות פיצוי כספי או דמי שתיקה כאלה או אחרים, אנחנו
נתבע. הווו, כן, אנחנו נתבע. אנחנו נתבע מאוד. דע לך כי
לתבוע מאוד זה דבר הרסני בהרבה מלתבוע נורא, למרות מה
שעשוי האדם הפשוט לחשוב.

יום טוב ושמח,
רוברט, ארנב.