יושבת בביתו של אחיה מחפשת על מה לכתוב, במה להאביס את ההמונים
שמקווה שיאהבו למרות שאינם מראים זאת.
חושבת על כל הזמרים והמשוררים, היוצרים שהכירה ושמעה עליהם
בימי חייה, חלקם אפילו מבמה חדשה, האתר המוזר הזה שגורם לה
לרצות לכתוב עוד ועוד, להיות כמוהם.
חושבת על הבחור שאיתו היא בקשר, הכירה אותו דרך האינטרנט, דרך
במה חדשה, בעקיפין הלכה לשון אצל אחד ויצאו לטייל ושם הכירה
אותו, הוא פוגע בה עוד ועוד כל פעם מחדש והיא לא עושה עם זה
כלום.
והמוזה בורחת ממנה במרוצת הימים, המוזה בורחת על נפשה והיא
רוצה את נפשה למות כי איך פותרים מצב של ריקנות, ופעם היתה היא
כותבת יום יום.
יש בה כלכך הרבה אהבה להכל, ומן העבר השני נמצאים בה כל כך
הרבה שנאה וכעס ופחד מהעומד לבוא.
והיא בשנת שירות, בטוחה היתה שתוכל לעשות ככל העולה על רוחה
ואף אחד לא הכין אותה, כמה קשה וכמה מרגיז, והיא בכלל ילדה של
בית, לשבת ולהתרפק על אבא או אמא או החתולה שלה.
לפני שבוע הם הרדימו אותה, את קרישנה, החתולה שלהם, הוטרינר
אמר שהיה לה סרטן! סרטן? אבל רק לבני אדם יש סרטן!
אולי לה יש סרטן, מכל הסיגריות שהיא מעשנת, וכל כך רוצה להיגמל
וכל כך לא מצליחה.
יושבת מול מחשב ובוהה במסך, ואז במקלדת וחושבת לעמצה על מה
תכתוב.
חושבת על במה חדשה ועל בחור מקסים, לפחות הוא נראה ככה, שהקריא
פעם סיפור מדהים, והיא מעריצה אלמונית, ופעם אחרונה שראתה
אותו, חיבק אותה, ומדוע הרי אינם מכירים, והיתה רוצה להכירו
יותר, אבל איך?
הכוח הברור שהיה לה פעם, הבטחון העצמי והאהבה העצמית הכל כך
גדולים הפכו שניהם לגמד, אפילו אין בהם מספיק לשני גמדים. גמד
אחד קטן ופחדן יושב אצלה בבטן והיא חושבת איך זה קרה? פעם היה
לה אומץ לעשות הכל.
פעם פגשה בחורה באיזה פסטיבל והעיזה לעשות תחרות, מי מקבלת הכי
הרבה נשיקות, לא ברורה היתה התחרות, אבל היא ניצחה, היה לה
אומץ לגשת לבן-אדם ולשאול אם בא לו להתנשק איתה? ומה הרי זה
טירוף, היום אין לה אפילו לעמוד מול הבחור שהיא בקשר איתו,
לאמר לו חד משמעית שזה נגמר בינהם, ולמרות שהיא בוכה לכולם על
כמה הוא פוגע בה והיא מצהירה כל פעם שהיא הולכת לזרוק אותו,
היא לא עושה את זה. למה היא לא עושה את זה? כי היא מפחדת.
היא מפחדת להישאר לבד. רוצה בחור חדש, מישהו שיאהב אותה, לא
רוצה להרגיש כך, לא רוצה להיפגע כל פעם מחדש, רוצה מישהו
שישקיע בה, לא רוצה להרגיש כאילו היא כופה את הקשר הזה עליו.
היא מנסה לנחש מדוע היא לא כותבת עוד, אין לה תשובה, יודעת שלו
יכלה, היתה כותבת כל הזמן, אם היתה לה תשובה מה קרה, למה היא
לא כותבת, היתה יכולה לאזור את האומץ ולכתוב.
רוצה למצוא על מה לכתוב.
רוצה לכתוב כמו ג'ימי הנדריקס ויונה וולך.
רוצה להעיף את הבחור ההוא מהחיים שלי.
רוצה מוזה.
רוצה חיבוק.
רוצה סיגריה.
רוצה ביטחון עצמי.
רוצה אהבה עצמית.
רוצה עזרה!