נוכחים יקרים - נאהבים יקרים.
אנו כאן, כדי להביא בברית גבר ואישה. שני עולמות, שאין יודע מה
להם זה עם זה, ובכל זאת בכל פעם מוצאים את עצמם זה עם זה.
נוגעים זה בזה. מביאים לעיתים עונג, לעיתים כאב, וגם אושר זה
לזה. אנו מביאים אחת ואחד יחדיו בנוכחותו הקדושה של האינסוף
הניצחי - אב יולד בן יולד אב... אם יולדת ילדה יולדת אם...
אחת ואחד...
יש האומרים כי אחד ואחת הם שניים. כל אחד ענוד בטבעת שבחר
לעצמו, חי את חייו לצד ידידו לחיים. לעיתים נהנה יותר במיטה,
או מול הטלויזיה. לעיתים פחות. ברגעים הקשים נאחז לעיתים בבן
זוגו, ולעיתים באחר. קורה ובן זוגו הוא הרגע הקשה בעצמו. ואני
אבקש, לו ניתנה לי משאלה היום, שלא אשיא שניים.
יש האומרים כי אחת ואחד הם אחד. שניהם בטבעת אחת נקשרו, וחיים
זה בתוך זה. מיטתם - אינה אלא סמל לדבקותם בגוף האחד. לעיתים
השניים כלואים זה  בזה, ולעיתים זהו מפלטם. ברגעיו הקשים של
האחד הזה, שניים סובלים. אושרו של אחד מהשניים, הוא אושרו של
האחד הגדול. ואני אבקש, לו ניתנה לי משאלה היום, שלא אשיא
אחד.
יש האומרים, כי אחד ואחת הם שלושה... ארבע... חמישה...
תרייסר...
ילדים.
כמו שדים רצים מבטן האם אל הגן, אל בית הספר, אל התיכון,
העבודה ואל הגורו שישיא אותם שוב. עוד טבעת... ועוד טבעת...
ביתם - משענתם עת יצאו אל החיים. נושקים להוריהם על הלחי כל
בוקר, ואלה חמים ומבינים. נותנים לילדם הכל, וזהו אושרם. הם
נותנים לילדם כל שיש להם, וזהו כאבם. מיטתם היא עבודתם,
הטלויזיה גם היא משועבדת. אך בן גאה בהוריו הוא אושר. בן הגדל
להביא ילד הוא אושר. בן מאושר הוא אושר גדול, ומי ייתן וכולכם
תהיו בנים מאושרים.
אך אינני בא להביא ילד בברית.
מי ייתן ולא אשיא לא שלושה, לא ארבעה ולא תרייסר.
יש האומרים אחת ואחד הם אינסוף. גבר ואישה, זה כל מה שצריך
לדעת בעולם. אין טבעות, כי אין כבלים. הם חופשיים לשאת את
עולמם, על כאביו ואושרו. מיטתם, הטלויזיה, האיברים המשתתפים -
הם השחקנים של עולם אהבתם. הם אינם נאחזים זה בזה, אלא שואבים
כוח זה מזה. יש שהם מביאים ילדים, ויש שהם משל לאהבה בכל
העולם. יש ובנוכחותם נישאים אנשים, והגורו אומר... "אנו מביאים
אחת ואחד בנוכחותו הקדושה של האינסוף הניצחי". אז בואי נא
אחת... ואשק לראשך. בוא האחד ואשק לראשך...
שימעו אותם קהל נאהבים יקרים...
האם אינסוף ניצחי בא לעולם?