|
אני אין-סוף מספרים
גרגרי חול
טובעת תחת משקל
האוקיינוסים הקרים,
חומר פיסול בידי ילדים,
בולם זעזועים לרגל
היחפה.
עפה כשהרוח חזקה
כואבת לעיניהם של
עוברי אורח.
אבל את ידעת
יותר מכולם,
לייעל את קיומי;
להיות לסוללה.
לספוג במקומך את כל
הכדורים. |
|
|
אני חי על פטיל
של נר,
וזה שורף, כשהוא
בוער,
למה באתי?
לא זוכר,
כן, אני חי על
פטיל של נר.
דג מלוח |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.