אני רוצה,
רוצה להתקרב,
לגלות דברים חדשים,
אבל פוחדת.
רוצה לדעת,
להרגיש
אבל...
אין לי מספיק אומץ.
וגם אם היה לי...
בטח הייתי נעצרת באמע הדרך,
נשארת, קפואה במקום.
זה כמו....
כמו, לחזור הביתה, סחוטה ונוטפת מים.
ולראת את התנור, החם, הממחמם.
ולרצות להתקרב,
לנגוע...
אבל לדעת
שאם אני אתקרב,
ישארו לי כוויות.
כוויות של כאב.
כאב עמוק,
אותו כאב שמשאיר צלקות.
לתמיד...
אבל אני פחדנית מדי,
אני לא אעז.
אני אשאר, באותו מקום,
ואחכה, אחכה לרגע המתאים.
הבעיה היא...
שבזמן שאני מחכה,
הרגע כבר יעבור.
ואני,
אני אשאר באותו מצב,
באותה תנוחה.
קפואה,
בגוף,
ובנפש. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.