את מלוא החופן שנגזר עבורי
משמי הרחוב והסמטה ,
משמי החוף והבקתה,
עטפתי בידיי הקמוצות עת עברתי ליד
עיניה הכמוסות ,
והיא ראתה רק אהבה.
את כל החורף שמרתי בקופסא
את ממטרי הברכה אגרתי עבורה
הגשתי בארגז של דם ומים
מקודשים בהרגשה
והיא הביטה אל עיניי
וראתה רק אהבה .
הקיץ התקרר , הסתיו אחר בהגעה ,
נמסתי מול גובה ליבה ולא נזקקתי
להוסיף מילה
היא הביטה חזרה, מעוטרת ביריעה
מקלט של שניים מול השמש
והיא רואה רק אהבה .
מלוא חופן התחושה הוצג פתע לראווה
השלתי את מסגרת העץ הישנה,
הוספתי שנים עשר מסמרים לחיזוקה
היא הניחה את ראשה על כתפיי
ולחשה לי את שם ההרגשה .
יותר ממיליארד ימים עברתי
ורגלי הפכו סחבה,
מעילי גזור בשוליו אך מוכן
הוא לסופה
שני מבטים לעבר כתפה העירומה
מעירים את ליבי לתעופה
אני לוחש עכשיו אליה
את המילים שהיא אמרה
והיא כולה מנחשת את צפניי
ומגלה עוד אהבה