הוא משייט לו הביתה בשעה מאוחרת והרדיו שלו מקולקל. הוא רוצה
לשיר, אבל המילים נתקעות לו באמצע, והגרון שלו חנוק. יש לו פקק
שלם מצפצף בגרון. השיר אומלל ומשתעל.
קר לו בחוץ, וגם במעלית. הוא נועל אחריו את הדלת ורוצה להוריד
נעליים. ואז הוא שומע איך אמא שלו מתנשפת, משתפשפת, בחדר
אחורי. השיר אומלל וקופא.
הוא מאזין בדריכות. בלאט הוא פוסע בחזרה אל אפלולית חדר
המדרגות. מזל שלא השתעל. הוא שב אל מכוניתו. השיר אומלל
ומתניע.
הוא משייט לאורך שביל הפסים הלבנים השבורים. בסוף הדרך ודאי
תמתין לו עיר הברקת. הקוסם החביב יראה לו כיצד לחזור הביתה.
השיר אומלל ונבוך.
כיצד לא יעליב את הקוסם, איכר פשוט אך טוב לב. "אני אשוב מאוחר
יותר,"
מסביר השיר לקוסם, "אמא כבר תידום."
בינתיים, הוא מתחיל לזמזם. שיר אומלל.