אני לא יודע כיצד להוכיח לך שאני באמת ובתמים חושב שאת בחורה
מדהימה, מה גם שכל דבר שאני מנסה לעשות יוצא הפוך ומתפרש בצורה
שאני לא רוצה שהוא יתפרש, ולו רק בגלל שאני הדיוט.

זה לא שהידיעה שאני הדיוט מנחמת, אבל היא מעבירה את כל האשמה
עלי, וזה מה שאני מנסה לעשות. להוכיח לך כי אני יודע שטעיתי,
ושאני מעוניין באהבתך. אז תאמרי, אני איני יודע כיצד לנהוג,
אבל מטעויות לומדים ומשכילים ואם אנשים לא היו טועים לא היה
לנו שום דבר.

מאז שפגשתי אותך בפעם הראשונה אני לא אותו אדם, אם זה לטובה או
לרעה יחליט הזמן, אבל אני חושב עתה שזה רק לטובה. את הפכת אותי
מאדם ממורמר לאדם שמאמין שעוד יש תקווה במקום רחוק, נידח אמנם,
אבל היא שם ואני יכול לנסות לגעת בה.

את כל המלכות הייתי נותן לך לא רק חצי! אבל מהי מלכותי? ומה יש
לי שאני כבר יכול לתת לך?
את אהבתי? יש לך ; את ממוני? הייתי נותן בשמחה אם רק היית
מוכנה לקחת ; אז מה כבר אוכל להעניק לך שאת צריכה?
אמרי נא לי ואתן.

בכל פעם שאני מדבר איתך, ליבי פועם אלף פעימות יותר ממה שהוא
רגיל, ואני חושב שעוד דקה הוא יתפוצץ, אבל הוא לא, כי הוא פועם
לכבודך, הוא פועם למענך, הוא פועם למען מה שלעולם לא יהיה
בינינו. ונכון, אני משלה את עצמי, אבל אני נהנה לחיות באשליות,
ולו רק כי את שם.

אני אפסיק לנסות לכבוש אותך, כי אני רואה שאני רק מרחיק אותך
ממני, ואני לא רוצה בזה. אני מעדיף שתהיי לי כידידה מאשר שלא
תהיי בכלל, ואני לא רוצה לאבד אותך לעולמי עולמים. אם זה יקרה,
יחרב עלי עולמי.

אסתפק רק בידיעה שאת, ולו רק לדקה, היית פעם שלי.

מוקדש למי שלעולם לא תהיה שלי, לא משנה כמה אנסה