בין המוות לאהבה יש הרבה חוטי שערה...
מה אני כבר יכולה להוסיף על אהבה?
מה אני יכולה לומר לכם שאתם לא יודעים?
יותר, מה אני מרגישה שאיש לא הרגיש לפני?
כולם התאכזבו ממנה פעם, פעמיים, יותר,
וכולם נהנו לחוות את הריגוש המעוור שלה...
ריגוש מקולל שמציף לך כל תא שהדם זורם בו.
אתה לא מתפקד, אתה לא מרוכז,
כל הימים מתחלפים למסע ארוך ולהמתנה מאיימת.
עד שאתה איתה
עד שאני איתך וכמו שיכורה עושה שטויות
וכמו שוטה מאושרת מהן...
אז, האם זה טוב? או שסתם מרושע?
כשזה יגמר, האם אני אדע?
או שאצטרך להתחיל הכול מהתחלה?