לפני שעלתה לאוטובוס שייקח אותה לתחנת הרכבת, חפשה איזה
פיצוציה כדי לקנות עיתון שיעביר לה את הזמן בנסיעה הארוכה עד
חיפה. הבחור הלא מגולח שמעבר לדלפק שאל אותה אם עוד משהו. 'לא
תודה' ענתה לו מהר בנימוס וחשבה לעצמה שגם העיתון הקומון התל
אביבי השמן ממוספים זה כבר יותר מידי בשביל לסחוב עד חיפה. אבל
מה הוא יודע. סופר באיטיות את העודף בוחן אותה מתחת לכובע
מצחייה שלו.
הוא הכין את העודף באיטיות בכוונה.כמו שתמיד עשה עם אנשים
ממהרים. כשהתחיל לעבוד שם  עשה את זה באופן לא מודע, עד שהחליט
שזה התפקיד שיועד לו בתור מוכר בפיצוציה. להרגיע בכוח את
הלחוצים. אחרי חודשים של התבוננות בלקוחות ועם שאריות סוטול
מהבוף של התחלת המשמרת הוא זיהה בקלות שהיא מהממהרים ושהיא
חדשה בעיר.
היא חשבה לנסות להספיק לרכבת המהירה של   18:00 אבל בסוף
החליטה שחבל על הזמן, היא בטח לא תספיק ותתקע בתחנה. היא
החליטה שתעביר איכשהו את הזמן עד הרכבת של 19:00.  עדיף לה
להסתובב עוד קצת בעיר, אולי תקנה עוד משהו. הוא הושיט לה את
העודף והיא לקחה את המטבעות בלי להסתכל לו בעיניים.
תשתית של כוסית בלי הגימורים חשב לעצמו. נדיר למצוא כזה דבר
כאן בסביבה. הוא אהב את היופי הגולמי, הלא מאיים שלה. בלונד
טבעי, פנים נקיות מאיפור, חזה יפה מכוסה בחולצת טריקו שחורה לא
צמודה.
היא הכניסה את העיתון לתיק הגב ופנתה לפינת הרחוב. השתהתה קצת
ולא ידעה לאן ללכת.
הוא ראה אותה מחפשת בתוך התיק ושולפת את הנייד שלה. מסוג ישן
חייך לעצמו. יפה לה. היא שנאה את הטלפונים הניידים. אבל מצאה
את עצמה נכנעת למה שהפך בלתי נמנע בחיים שהתנהלו לפי מכשירי
התקשורת הקטנים. עכשיו דווקא מצאה נחמה במכשיר הקטן האפור,
באינטימיות הזמינה  המרגיעה מול כל הפרצופים המנוכרים החולפים
ברחוב. התאכזבה לשמוע את הקול המוכר של החבר שלה במענה הקולי
מבקש שתשאיר הודעה. אחרי הצפצוף אמרה שהיא תגיע מאוחר כי פספסה
את הרכבת המהירה.
הוא ראה אותה מחזירה את הנייד לתיק שלה ואז נאלץ להפסיק את
המעקב הקטן כשפנה אליו איזה לקוח מעיק. כשהסתכל שוב לפינת
הרחוב ראה אותה מדברת עם בחור מתולתל. הוא קלט בשפת הגוף שלהם
שהם לא מכירים מלפני כן.
המתולתל ביקש ממנה להסתכל למרפסת  בקומה השלישית בבניין ממול.
זה הכלב שלו שם. גם הוא עמד שם במרפסת שלו לפני כמה דקות,
כשראה אותה מחכה ככה בפינת הרחוב. למה שלא תשכח מהמניאק שהבריז
לה ותעלה איתו לקפה בסבבה שאל. היא הסמיקה והסיטה קווצת שער.
אף אחד לא הבריז לה. היא סתם לא החליטה עוד לאן ללכת כי היא
באה מרחוק ופספסה את הרכבת.
הוא ראה אותה מחייכת אל המתולתל  במבוכה ושאל את עצמו מה החרא
כבר הספיק להגיד לה שריגש אותה ככה. המתולתל התיישב על שפת
המדרכה והושיט לה יד והיא התיישבה לידו. הוא קלט את התנועות
העצבניות שלו, את הגב המתפתל ברכינה אליה, את ההתרכזות העצומה
שלו בה, את החיוך המעוות שלו בפרופיל וידע מה אומר החיוך
הזה.הוא ראה אותם קמים וחוצים ביחד את הכביש.
היא הייתה קצת בשוק מעצמה איך ככה סתם היא עולה לקפה אצל בחור
זר שהכירה לפני שניה. מה שכמה שעות של שיטוט לבד בתל אביב יכול
לעשות לה. היה משהו בבחור הזה שהזכיר לה את החבר שלה למרות
שהיה בו גם משהו נורא שונה. התלתלים דומים, המבנה גוף, אפילו
היה משהו בפנים, אבל העיניים היו אחרות, מעורפלות, עייפות. היה
חסר בהן איזה זיק שישלים את הדמיון. תוך כדי ההליכה המחשבות על
החבר שלה הבהילו אותה פתאום. היא תספר לו שעלתה לדירה של סתם
בחור שהכירה ברחוב כדי להעביר זמן עד הרכבת? היא נעצרה ואמרה
לבחור שנזכרה שהיא עוד צריכה להספיק לקנות משהו לפני שהיא עולה
על הרכבת לחיפה.
הוא ראה אותם נעצרים וחשב לעצמו שגזר הדין עדיין לא הוכרע.
ואיזה תפקיד יש לו בגזר הדין הזה? פתאום הבין שהוא עזר לכוחות
הרוע . אם לא היה מעכב אותה  כבר הייתה רחוק מכאן והבחור
המתולתל עם החיוך המעוות לא היה נתקל בתמימות הטובה הזאת ומנסה
לבצע את המשימה השפלה שלו. הסרט בראש שלו התחיל.הוא שייך
לכוחות הטוב הוא ידע. החומר שעישן לפני המשמרת היה חזק, והוא
הגזים הפעם בכמות שעישן לפני משמרת. גם את זה הוא ידע. 'בחור,
כמה אני חייב לך' צעק אליו איש  זקן עם עיניים רעות. הוא התקשה
לחשב את החשבון, מבוהל מן הזקן שדמותו הלכה ודמתה לשטן רושף.


היא הקשיבה לבחור המתולתל מנסה לשכנע אותה לעלות אליו בכל זאת.
מה העניין למה היא נהייתה כבדה פתאום. היא הרגישה שהוא לוחץ
אותה ונרתעה,משהו בקלילות של המפגש ביניהם התפוגג.

הוא ראה אותם עומדים ומדברים מעבר לכביש והבין שזאת ההזדמנות
האחרונה שלו לעצור את כוחות הרוע. באיזשהו מקום במוח הוא ידע
שזה סרט והכל אצלו בראש אבל בכל זאת התחלחל רק מלהביט בשליח
השאול המכוער שעומד מול המלאך חסר האונים שהוא עוד יכול להציל.
כל הרחוב שבחוץ שינה צורה פתאום, הצללים התחדדו האורות בהקו.
שתי בחורות נכנסו לפיצוציה, כאילו צוחקות עליו במבטיהן
המרושעים. 'חלש... אתה חלש'  הן שידרו לו בעינהן. ועכשיו שם לב
איך כל האנשים ברחוב הם בעצם משתפי פעולה עם השד הרע המתולתל
שמעבר לכביש. הפחד שיתק אותו אבל בכל זאת עזב את הפיצוציה
והתקדם לכוון הזוג שמעבר לכביש. הוא היחיד שיכול לעשות משהו,
ואין עוד הרבה זמן.

תוך כדי התקדמות לכיוון הבניין של המתולתל הנייד שלה צלצל
פתאום. זה החבר שלה. היא ענתה לו- איפה היית ממי שמעת את
ההודעה שלי? הסתכלה הצידה וקלטה שהמתולתל נעלם בלי להגיד כלום.
ואז שמעה חריקת בלמים וצעקה. אנשים רצו לכוון של המכונית
שנעצרה באלכסון באמצע הכביש. היא התקרבה להתגודדות וראתה בחור
שוכב מעולף מתחת לגלגלים של המכונית. כובע מצחייה אדום הפוך
לידו. הבחור מהפיצוציה היא נזכרה. מה הוא עשה באמצע הכביש?
ההכרה חזרה אליו והוא ראה במטושטש את כל הראשים  שרכנו אליו.
מעליו הוא שמע את הסירנה וקלט מה קרה לו. ואז בין כל הראשים
זיהה את הבלונד התמים הזה . כאב לו הראש והצעקות ההסטריות
מסביב רק הכאיבו לו יותר. איש אחד אמר לו לא לזוז. אבל הוא
באנסטינקט התרומם ותפס את הרגל שלו שנשרטה. הכאב צרב אבל הוא
היה מוטרד מהבלונד התמים הזה. היה משהו שקשור אליו. השד
המתולתל הוא נזכר. איפה הוא. הסרט ממשיך. הוא החליט לקום בכוח
למרות הכאבים והמחאות של האנשים שהתגודדו סביבו. הוא לא ראה את
המתולתל בסביבה.
בניגוד לתאונות אחרות מיותרות שראה כל כך הרבה פעמים לתאונה
שלו היתה סיבה. הוא נרגע. הוא ניצח את כוחות הרע.
היא התעכבה שם כמה דקות. דווחה לחבר שלה בנייד על התאונה. על
המתולתל וההצעה שלו לא ספרה. ואז שמה לב שכבר מאוחר לה והיא
צריכה לצאת לכיוון הרכבת.