ובבת אחת- כמעט שאבדה התקווה.
חשבתי שאבדה לגמרי
והופתעתי בתחתית- למצוא אותך בתוכי-
ומה אני אמורה לעשות עכשיו?

אף פעם לא תוכל להיות
מרחף סביבי
כמו צל
של מה שחסר.

אני מתגעגעת אליך
בעיקר בלילה
כשאין מי שיחזיק לי את היד.
שולחת את היד לאחור
בגעגוע, למצוא את שלך,
וחום.

אתה תבין אותי.
תבין אותי בעוד שנים.
תבין אותי ברגעים קטנים של אמת.
תבין אותי בעוד שנים
כשתצעד במורד החופה עם אהובתך היחידה.
תבין אותי בכל התחלה חדשה.
תבין אותי כשתערסל את בכורך.
תבין אותי ברגע הראשון וברגע האחרון,
תבין אותי, המוקדם או במאוחר- ברגע האחרון של חייך.
מוקף אוהבים מתפללים, או בחדר מלא מכונות
או מול קיר אפור בו שעון קרן אור
מתקתק בשניות- על ארגז עץ.
אני אהיה שם.
מלווה אותך.
תמיד אהיה שם,
תדחיק ככל שתדחיק,
תשכח מה שתשכח.
אמיתות לעולם לא הולכות לאיבוד
הן רק משנות צורה, עוטפות אותך, אנרגיה טהורה
ומה ששלך, שלך.
הפתחים שפתחתי יישארו פעורים
מחכים ליום שתכניס בהם אור שוב
תאוורר את הרגשות החדשים והישנים
שישמחו לצאת לחופשי.
שנים אחרי שתשכח אותי,
שתאבד עקבות,
אני אעלם לתוך חלל-
לא רוצה שתדע שאני נשואה באושר עם שני ילדים.
לא נועדתי להיות עוד בחורה שתכאב את לכתה
לא עוד אחת שתרדוף אותך פיזית
ותברח בדמעות.
נועדתי להיות שם תמיד,
בתחתית החלומות.
תדע ותבין. יום אחד.

מחכה והוא לא מתקשר.
אני תוהה, אם עוד שעתיים
הטלפון יצלצל,
יהבהב בשקט כשאני ישנה ולא יודעת.
זה לא שיש לי מה לומר-
מחכה.
מתוך הרגל, עוקבת אחר השינוי
בחיי.
עוקבת אחרי הבדידות, שכמו מתגנבת
עוד לא מציקה
עוד לא מעייפת
משתקפת אלי מקירות החדר
מההדים שמתרוצצים בראשי בלי מענה קול זר.
וטוב, טוב כך. גם אם אהבה
גם אם הוא הלך
לא יכולה לומר שרע- בלעדיו.
לא יכולה לומר שהזיכרון יכריע אותי-
אבל הגעגוע גורם לי לקרוס.

געגוע מתעורר בלילה.
גוף חם. שלך. כבר כמעט ומוכר
פנים קצת זרות, לא מכירה כל פרט

לא יופי מהדהד
לא שלווה שמחכה לי.

אני יושבת,
כאילו מצפה שתהיה אדם אחר
שתתבגר פתאום בשנים, שתבין.
ואיך אתה רואה אותי?
ללא ספק לא רואה את מי שלא יכולתי להיות איתך.

ומה הטעם בזה אני אומרת-
אדם זר.

היא בטח הלכה לישון מוקדם.
גם לו עדיף כך.
בלי הגעגוע.
בלי הצורך הדוחק- ליצור קשר.
גם לו נוח,
ואולי עם בחורה אחרת
לשקוע לתוך לילה אחר.
שמח שהצליח לעבור עוד יום
מבלי להרים את השפופרת.
לא יודע-
שנתון למבחן.
ואם לא יתעורר בו הצורך-
לראותי
הוא יאבד בחלל ולי אין עם החלל ולא כלום.
אולי הוא יפתיע, עוד חודשים
געגוע חזק.
אולי הוא יבין,
ניצוץ של תקווה, מבוכה, דעיכה.
הלב הופך עכור.

נמנע מלדבר- יותר מדי, הכל נסיוני.
היא- הולכת על קליפות ביצים, ברגליים יחפות.
החדר- רואים שגרה פה בחורה.
רואים שהיא לבד?
אולי במשטחים הריקים.
והלילה- הלב מלא יותר,
והשינה- רגועה.
ולובן מכסה- וכבר בא לבכות מרוב אושר-
פתאום.
פתאום- רגע של טוב.
במשפט, במילה- סיטואציה מתהווה - וטוב.
רוצה למלאו אושר,
לראותו זורח,
בלבן מלאכי מושלם.
לדעת שהבין.
שלא ייסוג לממלכת דיכאון
וריחוק.
לדעת שהוא-
אנושי ככל האפשר למלאך מושלם-
מאושר,
שלם,
ואוהב-

עד בלי די.