שכבתי איזה יומיים, ואז הוא בא לקחת אותי.
עלינו במין ענן כזה מרהיב מזהב, עם כנפי כסף בצדדים.
בדרך לשם ראיתי את כל החיים שלי עוברים על פני.
איך נולדתי, איך היה לי היום הראשון בכיתה א, איך הגעתי לחטיבה
ולתיכון.  את כל הרגעים הטובים והקשים.
לא ידעתי כל כך מה עומד לקרות, ואם זה טוב או רע.
הדרך לשם לא הייתה כל כך ארוכה, אבל ארוכה מספיק כדי שאני אפחד
על מה שהולך לקרות..
כל הדרך לא הוצאנו מילה מהפה.


הגענו.
הוא מציע לי יד לבנה שקופה ומצפה שאתן לו יד. חשבתי כמה שניות
ובסוף הסכמתי.
התהלכנו לנו שם, יד ביד, מקום זהוב בהיר מקסים עצום..
חיוך גדול משתרע על פניי כשאני רואה אותה. עם אותם בגדים שהיו
לה תמיד... משקפיים תכלת בקצה החותם, שיער חצי אסוף , לבנבן
כמו תמיד.
וואו, רק עכשיו אני קולטת עד כמה התגעגעתי אליה.
דיברנו, והיא סיפרה לי בדיוק איך הולכים החיים שם, מה עושים כל
היום ואיך מסתדרים עם הגעגועים..
התגעגעתי לקול שלה.



הלכנו ביחד והיא הכירה לי אנשים שלא ראיתי אף פעם, אכלנו קצת
מעץ שהיה באיזור...
היה כיף....... אני חושבת.


הגיע לילה.  נשכבתי על עלה כסוף , שהיה קרוי שם מיטה.
לא ממש ישנתי בלילה, חשבתי על החיים בקצה השני, איך כולם
מסתדרים, מה הנסיכה שלי עושה עכשיו?והמלאך? והג'ינג'ית
הקסומה?
ואפילו חשבתי קצת גם על הזקנים שלי..

אני מתגעגעת.   ונרדמת.....













-כשפקחתי עין אחת, הרגשתי את הנסיכה מלקקת לי את הפנים,
והבנתי שהכל היה חלום...-

      -אני עדיין מתגעגעת אליה-