ימים של תסכול, ימים של כאב,
חודשי ציפיה שמסתכמים בשבועיים.
ימים של פחד אימה ורעד, שלא הייתי מאחל לגרוע שבאויבי.
כמו שרשרת עם משקולת, שמחוברת לי לעומקי הנשמה,
מגבילה את יכולתי לזוז, לא מאפשרת לי לישון בגלל הפחד מהכאב
שיבוא, ואני יודע שהוא יבוא ברגע שרק ארשה לעצמי להירדם.

כך אחרי לילות בלי שינה, מהלך לי חיוור,
עם השרשרת המחוברת למשקולת,
מדי פעם מועד רק כי אין לי כבר כוח, רוצה להשתחרר - רוצה כבר
לישון!
.
נשמתי מדממת ואני מפחד.. מקווה שהכל יהיה בסדר,
שבועיים שלמים, ימים של אימה
סגור כל היום בחדר.
קולות אומרים לי שזה רק לטובתי ואני יודע שהם צודקים,
רק מקווה שזה לא יחזור יותר
ייגמר ייגמר ייגמר.

ימים של בדידות, ימים של טירוף, נגמרו להם לאחר שבועיים.
רק כדי לגלות שהסיוט עוד יחזור
ואני לא אגמור עם הסיפור, שמתמשך לו שנתיים.

המטרה הושגה, לא כמו שציפיתי.
לאחר חודשים שלמים שבהם רק קיוויתי
שהסיוט יסתיים, ולעולם לא יחזור,
ועכשיו כל מה שנשאר לי, זה שוב, רק לחכות שהזמן יעבור.