לואיס מונטנגרו / זיכרון |
מבקר בלשוני, בעור
שואף ממתוק
אסגור אותך
בשפתי
כשהלב שלך בפה שלי
את נוזלת מדבש
מלטף, לשוני, אצבעותיי
גופך.
שלווה.
ונשימותיך הכבדות פוצחות
במחול, איתי איטי
כמו בורחות משפתיי
הרודפות
הנשיכה מסעירה את
השקט
ראשי צמוד בתוכך
התמזגות נבהלת
רגע.
הנאה
אפשר לטעום
רעידות
רגליך משתיקות אותי
פנטזיה שלי
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|