פרק שני

הארבעה האיצו בסוסיהם לאחר שחלפו בשערי העיירה לנודה, קצין
המשמר בשער הזהירם מפני כמה חבורות של אורקים המסתובבות בשטח,
"היו רבות כאלה", אמר, "בחלקן טיפלו הסיורים של הצבא, אך אינני
יודע אם בכולם. היזהרו לכם".
כאשר נעלמה העיירה מעבר לאופק הייתה זו שעת צהריים, במורד אחת
הגבעות הרבות הפזורות על פני השטח המוריק, מורד שהסתיר אותם
משני כיוונים, ישבו הארבעה לאכול צהריים, מאלוק צייד אותם בכל
טוב, בשר משובח לצלייה, ירקות ופירות טריים, ולחם שנאפה השכם
בבוקר.
"איכלו כאוות נפשכם", אמר קין, "הבשר הטרי לא יחזיק מעבר ליום
זה, החל ממחר נתחיל לעסוק בצייד. במידה ולא יהיה צייד בהישג
ידנו נעבור לבשר המשומר. נחלק בנינו את המטלות. קימולי ואנוכי
נעסוק בצייד, דארזן ואקני, אתם תעסקו בבישול, מציאת מקורות מים
ואיסוף עצים לתבערה. לבהמות אין צורך בשלב זה לדאוג למזון, יש
להם בחבל ארץ זה בשפע".
מקס צנף בזעם, " סליחה מקס", אמר קין, "לא התכוונתי לפגוע".
דארזן צחק, "לא ברורה לי מערכת היחסים שיש לך עם מקס, לפעמים
נראה לי כאילו הוא יכול לדבר עימך".
"אל תשאל שאלות עליהן אינך רוצה לקבל תשובות", ענה קין בחיוך,
"למקס ולי יש קשר מיוחד שאיני יכול להרחיב עליו במילים בשלב
זה, בסופו של דבר תבינו זאת בעצמכם".
"אמור לי קין", אמר קימולי, "אין לך מגוון תשובות טוב יותר,
מאשר זה שאינך יכול כמעט על כל נושא שבעולם להרחיב את הדיבור
וכי בסופו של דבר נבין את התשובה בעצמנו?".
"לא", ענה קין בקצרה, "כשתהייה לי אודיע לכם", חיוך נמרח על
פניו של קימולי. לקימולי ודארזן לא היה כל כעס בנפשם על
מסתוריותו של קין, אקני אולי עוד לא הבינה זאת, אך היא תבין
ככל שיחלוף הזמן, כך היו בטוחים. קין לא היה מסתורי אלא את
עברו העדיף שלא לספר, לא שמישהו מהחבורה חשד בכך שלקין יש עבר
אפל. קין הגיע מהממלכות הצפוניות לממלכת האופל מצידה השני ואף
אחד מהנוכחים לא ידע על טיבן או עוצמתן, כל שידעו היה מסיפורים
שנחשבו בקרב העמים המתגוררים מדרום לממלכת האופל כסיפורי אגדה,
לפי סיפורים אלה הממלכות מצפון לממלכת האופל היו עתיקות
כממלכות בני הלילית ואדירות ביכולות הכלכליות והצבאיות שלהן לא
פחות מהן, ולכן היה זה דיי סביר כי קין יבקש לשמור בשלב זה של
המסע את סודותיה של אומתו, אך לא היה ספק בליבם כי יגיע הזמן
והמועד הנכון, מבחינתו של קין לספר להם את סודותיה של ממלכתו,
הוא יעשה זאת בחפץ לב, הזמן לכך עוד לא הגיע, עדיין. בכל זאת
הוא הרי הזמין את כולם לבוא עימו אל ממלכתו.
הארבעה סיימו את ארוחתם ואקני לקחה את הכלים לפלג מים קטן שזרם
בסמוך, לאחר שסיימה את הרחיצה עלו על סוסיהם והמשיכו לכיוון
צפון מזרח.
"עלינו לבחור אם אנו ממשיכים על הדרך הראשית והכפרים המתחברים
אליה או שעלינו לרכב דרך הגבעות והשדות, חלק מהאיכרים לא יאהבו
את זה שאנחנו חודרים לשטחי העיבוד שלהם", אמר קימולי.
"נראה לי כרגע אין בעיה להמשיך על הדרך הראשית, עוברים כאן,
כמה פעמים ביום סיורים של צבא בני המישורים, לא ניראה כי
חבורות של אורקים או שודדים יארבו לנו לפחות לא כל עוד אנו
קרובים לעיר הבירה שלכם", אמר דארזן.
"אם כך מוסכם, נמשיך בינתיים על הדרך הראשית", אמר קין, ,מה
שיותר חשוב מבחינתי זה שנגמא כמה שיותר מרחק בימים הראשונים,
דרכנו ארוכה מאוד".
הארבע סיימו אתה ארוחה והתארגנו בזריזות לרכיבה. הם יצאו לדרכם
ללא עיכוב, הנוף היה דומה לנוף הסובב את העיירה כרי דשא ככל
שרואה העין, מסביבם היו פזורות גבעות נמוכות עליהן צמחו עצים
בודדים, צמחים שונים ושיחים נמוכים, חלק מהגבעות היו מכוסות
לחלוטין בשיחים המוריקים, ציוץ ציפורים מילא את האוויר ומידי
פעם יכלו להבחין באייל או בקבוצות קטנות של צבאים, שפנים,
ארנבות ומיני מכרסמים אחרים הסתובבו כמעט באין מפריע, חבל ארץ
עשיר היה זה. כשנטתה השמש אל מעבר לגבעות הספיקו הארבעה לגמוע
מרחק של כ 25 פרסה, עם שקיעתה מצאו לעצמם מקום שבו יכלו לחנות
ללילה, דארזן הבעיר מדורה, קין השתרך מעט מאחור והגיע אחרי
כולם. הוא ניצל את זה שכולם היו קרובים לאור המדורה, "עוקבים
אחרינו", לחש, בשומעה זאת החלה אקני לכבות את המדורה, "אין כל
צורך בכך, אם נכבה אותה עכשיו יחשדו העוקבים כי התגלו על ידנו
ויתקפו ללא ספק בחשכת הליל. עלינו להקרין בטחון רב ככל האפשר.
ההפך אקני העצימי את האש כדי שיגדל מעגל האור".
דארזן יצא לחיפוש נוסף של עצים יבשים וקימולי הוסיף את כל אלה
שהיו סביב המדורה לתוך האש,           אקני החלה לשקוד על הכנת
הארוחה.
לאחר זמן לא רב שב דארזן ועל כתפיו המוצקות הייתה מונחת ערמה
נכבדה של ענפים וזרדים למדורה,"זה יספיק עד אור הבוקר", אמר.
אקני סיימה את הכנת הארוחה וחילקה אותה למנות, היא הגישה לכל
אחד מהם את המנה עם רבע כיכר לחם והחלה למזוג את הבירה המשובחת
שנשאו עימם, מתנתו של מאלוק היקר, בפיו של דארזן לספלים.
"עלינו להציב אם כך שמירה", אמרה.
"אכן", אמר קימולי, "לך המשמרת הראשונה, דארזן יהיה בשנייה,
אני בשלישית ואתה קין תסיים עד אור הבוקר, זקוק אתה ליותר שינה
מכולנו".
"לא, בשלב זה אינני זקוק לתוספת שעות שינה, אבל לעולם לא תשמע
ממני התנגדות לעוד", חייך קין. לאחר סיומה של הארוחה הוציא קין
מקטרת והחל מעבד בה עשבים לעישון, "מי רוצה?", שאל
השלושה סרבו בנימוס.
"עשבי העישון שלך יש להם תכונה לסובב את הראש במקצת ונראה לי
כי הלילה ארצה לשמור על ראש צלול", אמר קימולי.
קין החל מלהט את מקטרתו ובמהרה הסתלסל ממנה עשן לבנבן, לאחר
כמה דקות סיים קין את מלאכת העישון, הוא הניח למקטרתו להתקרר
ולאחר מכן הכניסה לכפלי גלימתו, את שאריות העשבים הכניס לשקיק
קטן שנועד לעשבי עישון משומשים שלא עבר זמנם.
עיניו של קין כבדו והוא פנה אל החבורה, "מציע אני כי נקדים
לנום וננצל כל שעת שקט שקיימת לנו, אינני יודע עד כמה קרובים
אלינו העוקבים והיכן הם נמצאים, עלינו לישון כל עוד אנו יכולים
להרשות לעצמנו זאת".
"אכן רבותי, אתחיל את משמרתי כעת", אמרה אקני בגאווה, היא קמה
מהם והתיישבה מחוץ למעגל האור של המדורה על בליטה של סלע לא
רחוק מהם. במהרה עלו קולות נחרותיו של דארזן וקין שעדיין לא
נירדם קם וסובב את הגמד על בטנו, אקני התבוננה בו בסקרנות, "כך
יקל עליו לישון", אמר בחיוך, לאחר מכן רחץ קין במהירות את
הכלים ולבסוף נשכב על שמיכה שפרס עוד קודם. לאחר זמן קצר נרדם
אף הוא, קימולי העמיד פני ישן וצפה באקני במשך זמן דיי ממושך
לאחר הירדמותם של דארזן וקין, לבסוף ניראה היה כי נחה דעתו
ונירדם אף הוא.
הלילה עבר עליהם בשקט אקני, העירה את דארזן, שהעיר את קימולי
וחזר לנחרותיו, קין התעורר כמעט מייד עם הירדמו של דארזן והפכו
שוב על גבו כדי למנוע את נחרותיו האדירות, קימולי צחק חרש, את
משמרתו העביר קימולי בהקשבה לקולות הליל, אך לא מצא בהם דבר
שיעורר בו חשד, לבסוף הגיע השעה להעיר את מחליפו. קין בניגוד
לפונדק התעורר עוד לפני שידו של קימולי נגעה בו והחל את המשמרת
האחרונה. לפתע שמע קין קול רחש חלוש של צעדים, במהירות הבזק
ניתר על רגליו ושלף את חרבו הקצרה בצ'יקצ'וק חרישי של שפתיו
עורר את מקס שניצב לא רחוק ממנו, מקס קרב אליו בלאט, מאוכפו
הוציא קשת ואשפת חצים, קין התבונן סביבו ולא ראה כל תנועה, הוא
התקרב יותר למעגל אורה של המדורה והשתטח מאחורי שיח נמוך ריחו
של השיח הציף את נחיריו, היה זה ריח לבנדר, לפתע הבחין בשתי
צלליות מתקרבות בדממה למעגל אורה של המדורה, בכנסם אליו הבחין
כי השניים היו מכוסים באדרת ארוכה וברדס לראשם, גלימתם שחורה
מליל הייתה וניראה כאילו בולעת היא את אורה של המדורה, רק מגפי
העור שלבשו לרגליהם בלטו מתחת לגלימה השחורה, השניים עברו בין
הנמים ורכנו כדי לבדוק מי הוא מה, ניראה היה כי לא מצאו את
מבוקשם, השניים פנו אל עבר הבהמות שהיו קשורות לא רחוק ממעגל
אורה של המדורה. במהירות הבזק זינק קין על רגליו וידיו דרכו חץ
בקשתו, "מי אתם ומה רצונכם", רעם קולו, שלושת הנמים התעוררו
במהירות, אך לפני שהספיקו להתרומם התנפלו השניים בקול צרחה
לעברו של קין, מתחת לגלימותיהם שלפו חרבות המעוקלות במקצת
בקצותיהן, קין מיהר וירה את חצו הדרוך ופילח את צווארו של
הראשון, במהירות השליך את קשתו ושלף את חרבו הקצרה, אך מקס
הקדימו בכך, בהסתערות מהירה עקף מקס את האויב וכשהגיע לאחוריו
שילח בעיטה אדירה לעברו עם שתי רגליו האחוריות הדמות התעופפה
מעוצמת הבעיטה האדירה מרחק רב של ונחתה עם ראש מרוצץ לחלוטין
מחוץ למעגל אורה של המדורה. שלושת החברים הספיקו כבר לעמוד על
רגליהם, דארזן שלף מתחת ליצועו את קרדום הקרב שלו בעל שני
הלהבים, קימולי עמד וחרבו המעוקלת בידו, אקני שלפה חרב מעוקלת
גם כן, אך קצרה וקלה מזו של קימולי.
"כמה טוב שהופיעו", אמר קין, "חסכו לי את פעולת הערתכם",
גיחך.
"מי הם?", זעף דארזן.
"זאת מיד נדע", אמר קין, "התואיל להצטרף אלי", קין ודארזן
התקרבו לגופת הדמות ששכבה לא רחוק מהם וחץ נעוץ בצווארה. דארזן
התכופף והפשיל את הברדס מראשה של הגופה, אנקת תדהמה נמלטה
מפיו, "הרואה אתה את שעיניי רואות", שאל את קין בלחש, קימולי
ואקני התקרבו גם ואנקת תדהמה נמלטה מפיה של אקני, "בן לילית!,
לא ראיתם מעולם, למה תקפו אותך?", קין סיפר להם את שקרה אותו
ברגעים לפני שהתעוררו ואז הוסיף, "לא בן לילית מהגזע אותו
מכירים אתם", אמר לקימולי ואקני, "בני לילית אפל הוא זה", אמר
בלחש. "נקבור אותם קבורה הגונה", אמר לפתע, "כבוד רב רוכש אני
לבני גזע זה של בני הלילית, למרות כי תקפו אותי. נשתמש
בקרדומך", פנה קין לדארזן, דארזן הנהן בכובד ראש ופנה עם
קימולי לעברה של הדמות השנייה כשהגיעו לשם החל דארזן במלאכת
החפירה זריזה, מיומן היה ככל הגמדים במלאכות הקשורות בעבודת
כפיים כחפירה, במהירות חפר בור מלבני המתאים לגודלה של הגופה
וצורתה וקימולי גלגל אותה פנימה, דארזן שפניו התמלאו אנגלי
זיעה כיסה את הגופה במהירות ונשא ברכה קצרה לנשמתו של המת.
אקני וקין, באותו הזמן, נשארו ליד גופת בן הלילית הראשון, קין
רכן לעברה והחל מפשפש בבגדיה, נראה כאילו מחפש הוא דבר מה,
ארשת אכזבה עלתה על פניו, משלא מצא דבר בין כיסיו, אך בבליטה
קטנה על רגלה הימנית של הגופה הדוממת מצא קין את אשר חיפש,
במיומנות החדיר קין את ידו לתוך גלימתו של בן הלילית ושלף
אותה. סכין, נהדרת למראה, להבה נראה היה כמלאכת מחשבת, קין
אחזו בידו וסובב אותו לאורה של המדורה ופניו לבשו הבעת
התרשמות.
"כלי נהדר הוא זה", אמר לאקני שכרעה לידו בכדי להיטיב לראות,
"להב זה הותך בודאי כמה וכמה פעמים במהלך חישולו, נראה הוא
כבלתי שביר, רואה את הכתוב עליה?", שאל.
"כן", ענתה אקני, "מהוא הכתב הזה?, ראיתי בעבר בספרים את כתב
ידם של בני הלילית, כתב זה דומה לו מאוד, אך גם שונה".
"אכן", אמר קין, "כתב זה הינו כתבם של בני הלילית אך לא של אלא
אותם את מכירה מהספרים אותם ראית. כתב זה הינו של אלפים
אפלים". קימולי ודארזן חזרו ממלאכתם וכרעו מצידה השני של
הגופה.
"כאשר יגורתי בא", אמר קין לדארזן. דארזן סובב את ראשו ואמר,
"בן לילית אפל", וירק על האדמת הדשא. שעת הזריחה התקרבה
והלכה.
קין פנה אל אקני, "יקירה, הכיני לנו ארוחת בוקר מהירה בשעה
שאנו נטמון את הגופה בכבוד המגיע לה".
"בודאי", ענתה לו אקני ופנתה לעבר המדורה.
קין התרומם על רגליו ופנה אל דארזן, "נוח ידידי היקר, יום קשה
צפוי לנו, עזור לאקני אם רצונך בכך, קימולי ואני נסיים את
המלאכה", באומרו זאת אחז בקרדום שהיה מונח למרגלות דארזן
ובמיומנות רבה חפר בזריזות, פחותה אמנם מזו של דארזן, אך עדיין
מהירה, בור קבורה, "קימולי", אמר קין, "מצא עץ נאה והבא שניים
מענפיו הרכים והצעירים", קין כיבד את אויביו כך נכחו כולם,
קבורה חפוזה אמנם עשו לבני הלילית האפלים, אך מכובדת ביותר
הייתה קבורה זו ללא ספק. בדיוק כשסיים את מלאכת הקבורה חזר
קימולי ובידיו שני ענפי אלון צעירים. קין לקח את הענפים מידיו
והוציא את הסכין אותה לקח מבן הלילית המת, הוא עיבד את הענפים
ויצר מהם ייחור הראוי לשתילה, לאחר מכן ניגש באיטיות אל כל אחד
מהקברים הטריים, כרע ברך ושתל את ייחורי האלון תוך כדי  שירה
חרישית. לא מוכרת הייתה המנגינה  לקימולי, אקני ודארזן. השלושה
התיישבו על יד המדורה, והתבוננו בקין ביראת כבוד. לאחר מספר
רגעים שב קין אל השלושה ופניו רציניות.
"המזון מוכן, קין", אמרה אקני חרש, אך אף אחד לא ניגש לאכול.
"הקשיבו לי", אמר לפתע קין ועורר את כולם מהשרעפים בהם היו
שקועים, "שני בני לילית שנהרגו כאן הלילה על ידי, אין הם
קדושים ולכן חדלו מהרהורים לא נכונים. אם לא הייתי קוטל אותם
היו הם קוטלים אותי המקרה הטוב או מהממים אותי ולוקחים אותי
עימם בשבי אל שר האופל".
דארזן כחכח בגרונו "אין אני חושב כי מי מאיתנו מצר על מותם של
שני בני הבלייעל האלה, אך חושב אני כי מדבר אני בשם כולם, אנו
המומים", קימולי ואקני הנהנו, " יש לי כמה וכמה שאלות אליך
קין, ומשום מה יש לי את ההרגשה כי לא תענה עליהן, אך חייב את
זה לעצמי לפחות לנסות לדובב אותך בנושא הזה. מעולם לא נתקלתי
בבני לילית אפלים, ומעולם לא שמעתי כי יצאו הם מגבולות ממלכת
האופל, למעט האגדות העתיקות על מלחמת הקודש הגדולה בינם לבין
שאר גזעי בני הלילית, מלחמה שכמעט החריבה את העולם ככתוב באגדה
הנושנה".
"אכן", אמר קין, "למעט המלחמה ההיא לא יצאו בני לילית אפלים אל
מחוץ לגבולות ממלכתם, תשומת ליבם הייתה מרוכזת בקו גבול המשותף
והארוך עם אדוניס, ממלכתי האדירה אשר בצפון הרחוק".
"מי הם בכלל מעולם לא ידעתי כי יש בני לילית אפלים", אמרה אקני
וקימולי הנהן בהסכמה.
קין ודארזן שתקו לרגע ואז פתח קין ואמר "עזבו עכשיו את הידוע
לכם מסיפורי האגדה שמעו את דברי ואל תקטעו את דברי", קין הביט
איך מתרכזים מבטי השלושה במבטו, כאשר הרגיש כי תשומת הלב המלאה
מופנית אליו חזר לדבר, "אקני, בבקשה מזגי בזריזות את המזון
לקעריות נאכל תוך כדי השיחה, נחסוך זמן ככה", אקני מיהרה לבצע
את בקשתו, מסרה לכולם את מזונם והתיישבה בחזרה ליד קימולי, קין
טעם מהמזון ואחר הלעיסה חזר לדבר, "עם בריאת העולם ולאחר
שסיימו האלים את סידורו וארגונו החליטו האלים כי הגיע הזמן
להביא אל העולם יצורים בעלי תבונה ויכולת התפתחות ולמידה,
כידוע לכם, קיימים שלושה אלים ראשיים בורדיל אלת הטוב, טלטונס
אל האפלה ו-ילונקס האל ללא משוא הפנים, כל האלים יכלו לנסוך
חיים ביצורים שבראו אך בתחילה החליטו לעבוד בשיתוף פעולה. היה
זה לפני מלחמת האלים שלאחריה התפצלה מלכות השמיים" השלושה
הקשיבו קשב רב תוך כדי אכילה וקימולי פער עיניו למשמע הסיפור,
קין המשיך, "האלים החליטו לנסות וליצור זן אחד של ברואים,
בורדיל נסכה בהם את אהבת העולם, טלטונס נסך בהם כוח ו-ילונקס
מיזג את שני הכוחות בהם והוסיף חוכמה הנרכשת מנסיון, יצורים
אלא היו בני הלילית, בני אלמוות הם, במשך כשמונה מאות שנה חיו
הם בשלום עם העולם ועם עצמם, התרבו והתפשטו על פני הארץ בנו
ערים אדירות ופיארו את הארץ בה ישבו. בשלב זה החלו להתגלע
חילוקי דעות בין בורדיל לטלטונס. בורדיל רצתה כי יתרכזו בעשייה
וביצירת הוד ופאר לעולם אותו בראו האלים ואילו טלטונס רצה כי
יבייתו את כל שאר יצורי העולם וישלטו בהם ללא עוררין, באותו
הזמן שהה ילונקס מחוץ לממלכת השמיים ושוטט הוא בתחפושות משתנות
על פני האדמה, הוא העניק מתנות רבות באותן שמונה מאות שנים
לבני הלילית", קין עצר כדי לסיים את הארוחה ולגם במהירות את
המשקה וראה כי השאר כבר חטפו את ארוחתם וסיימוה לפניו, "הבא
נמשיך בדרכנו", אמר, "אמשיך בדברי תוך כדי התקדמות במסענו,
איננו יכולים להתעכב זמן רב". הארבעה קמו במהירות, כיבו את האש
היטב ועלו על סוסיהם, הם רכבו בשורה צפופה ולאחר זמן קצר המשיך
קין בדברו, "אין חשיבות למתנותיו של ילונקס בדברי, אך הוא
כאמור נעדר הוא מממלכת השמיים, במהרה הגיעו חילוקי הדעות לקרב
של ממש בין שני האלים, כוחם הייה אדיר בצורה שאינה יכולה
להיתפס על ידינו. במהרה הרגיש ילנוקס כי חל שינוי בעולם והוא
העפיל במהירות הבזק חזרה לממלכה הברוכה ממעל, מכיוון שהוא היה
האל ללא משוא הפנים שאינו נוטה לצד זה או אחר, חזק הוא ילונקס
מכל שאר האלים בכוחו העצום הפסיק הלוחמה בין שני האלים לפני
שהללו היו מחריבים גם את העולם הצעיר שאך זה ניברא. במסגרת
ההסכם אותו הביא לבורדיל וטלטונס נקבע כי עליהם לכבד אחד את
רצונו של האחר ואת בריאתו של האחר, אך שני האלים תבעו חזקה על
בני הלילית. גם לזה מצא ילונקס פתרון חכם. הוא הגיע להסכמה עם
שני האלים כי הם ירדו בנוכחותו לעולם מחופשים כל אחד לסוג אותו
רצה הוא להפוך את בני הלילית, במהרה צבר כל אחד מהם מאמינים
רבים ילונקס יצר את מישורי ברונדייה הרחבים ובהסכמת בורדיל נתן
אותם ל-טלטונס, הוא ומאמיניו מקרב בני הלילית נטשו את האזור בו
היום קיימות כל הממלכות שלכם, הנקראות בפי בני עמי הממלכות
החופשיות ועברו לחלקו של העולם עליו מתקיימת עד ימיינו אלא
ממלכת האופל. מלחמת אזרחים מרה וקשה התגלעה בין בני הלילית
ולבסוף התפלגו הם לשני גזעים השונים בתפיסת האמונה שלהם ובדרך
חייהם בחלוקה כמעט שווה. לאחר המלחמה נשבעו בני הלילית האפלים
והמוארים כי לעולם ועד לא ילחמו עוד הם בינם לבין עצמם אלא אם
כן יפלוש צד אחד לשטחו של האחר. שנים רבות חלפו ושני הצדדים
מילאו אחר שבועתם בדקדקנות, ניסיונות רבים מספור ניסה שר
האופל, שליטה של ממלכת האופל, לכבוש את הממלכות המתקראות בפי
בני הלילית כמוארות אך הם מעולם לא התנגשו בניהם שוב, במשך
אותם שנים יצרו טלטונס ובורדיל גזעים רבים מספור, את כל אותן
צורות חיים, שאתם העמים הצעירים, מקבלים כמובן מאליו בימינו
אלא. לא אנקוב בשמות כל אותם גזעים, עמים ויצורים אותם בראו
ויצרו האלים בכוחם האדיר כי אין זה העיקר, בני הלילית שראיתם
היום לא נראו בחבל ארץ זה מזה יותר מחמשת אלפים שנה. לא רבות
הן הספריות בעולם המכילות רישומים על אותה תקופה עתיקה שלפני
בוא גזעכם לעולם החיים, לבני הלילית בודאי יש רשומות וכך גם
בני עמי מחזיקים רשומות מדוקדקות ופרטניות על אותה התקופה".
קין סיים את דבריו ולגם מנאד המים שברשותו הארבעה המשיכו זמן
ממושך לרכב בדממה השמש טיפסה במסלולה בשמיים הכחולים שמעל ראשם
שהיו נקיים מענן, אך באופק הדרומי להם החלו מתקבצים ענני גשם,
אך עד למחצית היום התפוגגו הם ולא הביאו גשם שהייה מקל על
החום, עלי הצמחייה בסביבתם קמלו קלות מפני החום הרב ונראה הי
כאילו עייף אותם החום. לאחר כמה שעות של רכיבה שקטה הציע
קימולי כי יעצרו לסעודת צהריים, דארזן ביטל את הרעיון וזרז את
כולם להמשיך ולרכב, "נאכל רק עם כניסתנו למסתור בליל ולפני
עזבתנו אותו, זמננו דוחק", אמר דארזן. כל החבורה הסכימה עימו,
קימולי, תוך כדי רכיבה התכופף במיומנות מסוסו המוכתם ותלש מידי
פעם עשבי מאכל שונים או שנטה ממסלולה של החבורה לעבר כמה עצי
חרוב עתיקים שהיו פזורים על פני הטח הירוק.
לעת ערב עם נטייתה של השמש לשקיעה מצאו הארבעה מסתור בין שיחים
גבוהים שחלקם טיפסו על עצי אלון עבים ועצים אחרים, שהיו פזורים
במרחקים שונים זה מזה, ככול שהתקדמה החבורה לכיוון צפון מזרח
התרבו העצים.
אש לא הדליקו בליל זה כי היה הוא צלול וחשוך מאוד, להבת האש
תראה למרחוק ולא היו הם מעוניינים למשוך חברה לא רצויה גם
בלילה זה. במהלך היום הנחו קימולי ואקני, המיומנים בחבל ארץ
זה, את החבורה בדרך עקלקלה שהפכה את אפשרות המעקב לבלתי סבירה,
אמנם האריכה היא את הדרך אך נתנה היא להם ביטחון ושקט נפשי. גם
קין לא חש כי עוקבים אחריהם ולאחר שאכלו ארוחה קצרה אך משביעה,
סידרו משמרות שמירה ונרדמו למשך הליל.
הארבעה המשיכו במסעם כחמישה ימים נוספים ללא כל הפרעה, פה ושם
חצו הם פלגי מים צלולים. מזג האוויר הלך והתקרר ותוואי הנוף
נשאר כשהיה, קרקע העשירה בממטרים, גבעות נמוכות ועשב נמוך
שמילא כל חלקת אדמה אך העצים הלכו והתרבו במקומות מסוימים החלו
להיווצר חורשות קטנות של עצי ברוש חרוטים וגבוהים, ועצי אולמוס
רחבים ועוד סוגים שונים של עצים, פריחת הסתיו ההולך ומתקרב
מילאה את האויר בניחוחות נעימים וחלק מהעצים החלו משירים טיפין
טיפין את עליהם. החבורה לא נתקלה בכל הפרעה במהלך הדרך ולא היה
כל זכר לאורקים, בני לילית או כל יצורי אופל אחרים, אך בכל זאת
אוירה של סכנה ריחפה באוויר, הם לא ידעו להעלות את חששותיהם
לכלל שיחה והרבו להשיח את דעתם מזה, קין ודארזן הרבו להתווכח
באופן ידידותי בליווי עקיצות הדדיות, דארזן טען בקולו העמוק כי
על כל החבורה לגדל זקן ובכך יכבדו את עצמם לקראת בואם לממלכת
גמדי ההרים ואילו קין לא הפסיק להציע לדארזן אפשרויות שונות
לגבי עיצוב זקנו, בצווי אופנה שהמציא באותו הרגע, הסחת דעת זו
הקלה את הרגשתה של החבורה ואקני וקימולי עודדו אותם בכך שצחקו
כמעט מכל שטות שפיהם פלט.
בבוקר היום השמיני ליציאתם את לנודה, העיר קין את אקני, קימולי
ודארזן עם אור ראשון, דארזן ניצל את האור לבישול מהיר של ארוחה
על מדורה קטנה, ומוצנעת היטב למען לא תראה למרחוק, הצידה אותה
צייד אותם מאלוק הנדיב, אזלה כמעט לחלוטין ודארזן בישל הוא כמה
זרעי דגן אותם, "השאיל", משדה מעובד שחלפו לידו. הכין הוא
בלילה שהתקרבה להגדרה של דייסה, הוסיף הוא אליה דבש שאקני אספה
מכוורת של דבורים שמצאה שלושה ימים קודם תלויה על ענף נבוב של
אורן אדיר מימדים, משביעה ומזינה הייתה הארוחה אותה טרח להכין
למרות כי לגבי טעמה נשמעה ביקורתיות מה, ארוחת כורים כינה
אותה. "תחזק היא אתכם ותגביר את כוח החשיבה שלכם", אמר דארזן
בחיוך. קין, קימולי ואקני אכלו את המנות שהגיש להם תוך החלפת
מבטים משעשעים לגבי טעמה המופלג, אך דבר אחד לא יכלו להגיד
עליה, מזינה הייתה הארוחה ומשביעה, אקני אף התלוננה על כך
שהמנה יצקה את בטנה לחלוטין, כחומר לבניית קירות בתים. לאחר
סיום הארוחה התכוננו הארבעה לעלות על סוסיהם ליום נוסף של
רכיבה מאומצת. קימולי עצר בעדם, "אם נמשיך בכיוון הזה לצפון
מזרח נכנס ליער האסור כל הנכנס אליו אינו יוצא חי, מציע אני כי
נרכב במשך ארבעה ימים ומחצה לערך לכיוון צפון מערב", אמר
קימולי, "נעקוף את היער האסור ואז נוכל לחזור בבטחה לכיוון
צפון מזרח, לעבר הממלכה ההררית".
"לא", ענה קין לקימולי, "נאבד לפחות שבוע יקר על כך, מציע אני
כי נחצה את היער לרוחבו, נהנה גם מחסותם של העצים", למראה מבטם
המסתייג של השלושה הוסיף, "בטחו בי, אולי תאלצו למחול על
כבודכם לכשנפגוש את הדרים שם ואולי לא נוכל לחצותו כלל, אך, לא
יאונה לכם כל רע ביער. ביטחו בי, מכיר אני את היער וכל עוד אתם
עימדי לא נשקפת לכם כל סכנה. רק זכרו ברגע שנכנס למפתן היער
נמצאים אתם תחת חסותי אל תפקפקו בהחלטותיי בו, אחרת לא אוכל
לערוב לשלומכם".
"סומכת אני עליך", אמרה אקני ועלתה על סוסתה וקרבה אותה לעברו
של קימולי.
קימולי הנהן בראשו ועלה על סוסו, קין עלה בקפיצה על סוסו ופנה
להתחיל ביום הרכיבה כשהבחין כי דארזן נשאר ורגליו כמו נטועות
בקרקע,
"מה לך ידיד הטוב?", שאל קין.
"יער מקולל הוא זה",  אמר דארזן, "שמעתי עליו סיפורים שיגרמו
לשיערך לסמור, ולא נתקלתי באחד שיצא מיער זה בשלום, למעשה לא
נתקלתי באחד שנכנס ויצא מיער זה", את המשפט האחרון אמר דארזן
בזעף והקשיח את עמידתו.
"ידידים לי בקרב יושבי יער זה", אמר קין בקול רך, "לכשנכנס
ליער אבקש מהם רשות למעבר, אם לא יתנו לנו אותה, מסיבה כל
שהיא, לא נעבור בו והם יאפשרו לנו לצאת ממנו בשלום. עברתי
בדרכי אל לנודה ביער זה, סמוך עלי לא אאכזב אותך לעולם, נותן
לך אני את מילת כבודי".
דארזן רטן בזעף, "אין זה מוצא חן בעיניי כלל, אין זה מוצא חן
בעיניי". אך באומרו זאת ניתק עצמו מעמידתו האיתנה והעפיל על גב
סוסונו, אנחה כבדה נמלטה מפיו, "יוליך כבודו", והפנה את ידו
במחווה לעברו של קין. חיוך מילא את פניהם של השלושה.
החבורה המשיכה במהירות וללא עיכובים לכיוון צפון מזרח, לקראת
מחצית היום הופיע באופק כתם ירוק כהה שהלך והתרחב ככל שהמשיכו
בכיוונם, מקס, נראה כלהוט במיוחד להגיע ליער וקין ריסן אותו
לבל יגביר את מהירותו לכלל דהירה וירחק מהחבורה. לקראת שעות
אחר הצהריים החל העשב להגביה והגיע לגובה של כמחצית המטר העצים
הלכו והצטופפו והחבורה החלה לרכב בפיתולים בכדי לאכוף אותם
לבסוף עצר קין אותם. במרחק של כחצי פרסה מהם החל היער האסור,
עציו צפופים היו, גבוהים ומפותחים מאוד, תערובת של עצי אורן,
ברוש ועצים אחרים, ככל שהתקרבו נראה היה כאילו קיימת יד
המכוונת את העצים בצמיחתם, עתה רכבה החבורה לאורך שורת העצים
הראשונה אך עדיין קין לא נכנס אליה לקראת שעת הדמדומים הפנה
קין בחדות את מקס ונכנס לעובי היער, שארית החבורה היססה לרגע
אך אקני משכה במושכות סוסתה החומה והפנתה אותה ליער, "אנו
אחריך", אמרה לקין שנעצר לאחר השורה השנייה. קין הפנה את מקס
שוב, הפעם לימינו והחל רוכב לרוחב השורה, ואחריו רכבו, דארזן
על סוסונו, אקני וקימולי במאסף. לפתע, מבלי שהבחינו בכך קודם
נוצר שביל רחב וקין הפנה את החבורה אליו, העצים הגבוהים
והרחבים סוככו מעליהם והם לא יכלו לדעת את כיוונם, "כיוונו
כרגע הוא צפון", אמר קין כאשר קלט את מבטי החבורה כלפי מעלה.
לאחר כמה שורות עצים נוספות עצר קין את מקס פתאום, החבורה
הצטופפה אחריו, "צופים בנו", אמר, קין אותת לחבורה וכולם ירדו
מהסוסים והתבוננו סביבם. קין החל מפשפש באחד מכיסי בגדיו
והוציא ממנו כלי קטן מעץ, משרוקית הייתה זו, וקין החל שורק
דרכה. במהירות מפתיעה השתלשלו סביבם שנים עשר חבלים העשויים
מקליפות עצים מעובדות ומהם צנחו במהירות מפתיעה לקרקע שנים עשר
לוחמים המזוינים בקשתות וסכינים קצרות, הם כיתרו את החבורה מכל
הכיוונים ואחד מהם ניגש לעברו של קין, נראה היה כמנהיגה של
החבורה, שיערו ארוך ושחור כפחם ובגדיו ירקרקים בצבע העלים,
לראשו ענד כתר הקלוע מענפי עצים שצופו בכסף.
"דרטוייש קינקן מסטולנה!", אמר האיש בשפה לא מובנת.
"דרטוייש סולרן גסטולנה!", ענה קין באותה השפה.
שלושת החברים הנותרים נראו אובדי עצות וקין הבחין בכך, ידו של
דארזן נשלחה אל ניצב קרדומו שהיה מונח על גבו, קינולי ואקני
שירדו מסוסיהם החזיקו במושכות באותה התנוחה, דרוכים ומוכנים
לכל פעולה. הלוחמים שהשתלשלו מהעצים הניפו את סכיניהם מוכנים
להשלכה.
"ברכת שלום בין חברים", פנה קין אל החבורה, "הכירו, בכבוד רב
מציג אני לפניכם את סול, בנו של טול, מלך היער האסור ויורש
העצר לממלכת אנשי העצים".
"מי הם הרוכבים עמך ידידי, נתת לנו את מילתך כי זרים לא תביא
עמך במידה ותחזור אי פעם אלינו, ידידי!", נראה היה כי סול כועס
על כך שקין לא הופיע ביער לבדו.
"אכן, ידידי, אכן נתתי לך את מילתי והייתי עומד בה אם לא הייתי
בדחק, בטח בי, ידידי, לא יענו לעמך האנשים האלה כל רע ולאות
כבוד אבקשם למסור לידך את נשקם", אמר קין ברוגע.
"לא מנשקם חרד אני אלא מעצם זה שלא נכנס שום יצור ליער זה ויצא
מכאן עם ידיעות עלינו", אמר סול
"אין הם אויבים לעמך, סול, מכיר אני אותם כאת כף ידי ובוטח בהם
אני כבטחון שרוכש אני לאימי. הניחו את נשקכם", אמר קין לחבורה,
"קדימה ללא שהיות!", אמר, כשראה את ההיסוס בפניהם של חבריו,
דארזן צעד צעד אחד קדימה והתייצב בפיסוק איתן.
"רק לשם כבודך!", אמר לקין בזעף ושלף את קרדומו מהניצב אשר על
גבו ובקול צלצול רם השליך אותו על הקרקע, לאחר המעשה שילב את
ידיו על חזהו, "לשבי לא אלך ללא מאבק", סינן בשפתיים קמוצות.
קימולי ואקני צעדו וניצבו לידו והשליכו את חרבותיהם, אקני
הוציאה מאוכפי סוסיהם את קשתותיהם והניחה אותה בערמה שנוצרה.
"לא אשכח זאת, ידידיי, מודה אני לכם", אמר קין והרכין את ראשו
לאות כבוד.
"ובכן", פנה סול לקין, "מה לכם פה ומה איתך ידיד כי הבאתה עימך
יצור כגמד?".
קין הביט בסול ופניו נראו כאילו נחצבו בסלע, "בדרכנו צפונה אנו
ורוצים אנו לחצות את ממלכתך בכדי לקצר את מסענו בכמה ימים
ואולי אף בכדי להטעות את רודפנו. לא ניראה לי כי יעזו אלה
לחדור לממלכתך בה יוכל עמך להביס צבא מסודר בחסותו של היער,
כבד את ידידיי סול, הם הינם בני חסותי וזכור את מילתו של אביך
כי אוכל בעת הצורך לשוב בלא חשש אל עובי היער אם רק אזדקק
לכך".
"אכן כך אמר אבי", אמר סול בחוסר שביעות רצון, "תמורה נאותה
להצלת חיי ביתו". סול התבונן שוב בשלושת הידידים, "את בני
המישורים נסכים להעביר דרך ממלכתו עד לבירתנו, לשם הם יילקחו
בעיניים קשורות בכדי שלא ידעו את הדרך אליה ואחרי אירוח נאות
נעביר אתכם לצידו השני של היער בכל נקודה בה תחפצו, אותך קין
מעוניין אבי לראות רוצה הוא להתייעץ איתך בדבר מה", עתה עבר
מבטו של סול לעברו של הגמד ומבט מלא זעם עלה על פניו, "אך הבאת
עימך גמד, סולד אני מיצורים אלה הורסי יערות הם!".
"אם בני הלילית, אינם חושבים כך", אמר קין, "וידוע לך כי הם
נחשבים לאדוני היערות בחלק זה של העולם, מה לך כי תחשוד בו
כהורס יערות, מבטיח לך אני כי אין הוא כזה".
סול, התעלם מדברו של קין בתנועת ביטול,  בהינף יד אותת לאחד
הלוחמים, הוא צעד במהירות והרים את כלי הנשק, כשהגיע לקרדומו
של דארזן עצר ואמר, "כבוד היורש", סול התקרב אליו, "חושב אני
כי ראוי אתה יותר ממני לשאת נשק זה", אמר הלוחם.
"אכן", אמר סול, "אמור לי גמד, מאין לך נשק זה?".
"אין זה מעניינך", אמר דארזן בזעם, "אחוז בו בכבוד, אם ראוי
אתה להחזיקו בידך".
"ענה על שאלתי חצוף, לפני שתבער בי חמתי להשחית!". השניים
ניצבו פנים אל פנים דארזן שהגיע למחצית מגובהו של סול והיה לא
חמוש הביט הישר לעיניו, אך מילה לא הוציא מפיו, עקשנותם של
הגמדים הייתה ידועה, אך לא לסול כנראה, שפניו התעוותו מזעם הוא
שלח ידו לסכינו המשונן והמוארך, "את זקנך עלי להסיר בכדי שתפצה
פיך, גמד!".
"סול!", קין צעד כמה צעדים קדימה וניצב בינו לבין דארזן, "זה
מספיק", אמר ורכות מילאה את פניו.
"סור מדרכי קין, לפני שתצטער על כך, מתעב אני את מין הגמדים
ולא ארשה לחוצפן כמוהו לעלוב בי", דארזן החל ממלמל, דבריו של
סול לגבי זקנו פגעו בו ללא ספק. בחלקיק השנייה השתנתה הבעת
פניו של קין, קימולי ואקני שקלטו את השינוי צעדו צעד לאחור
ואקני שלחה ידה לעברו של קימולי שאחז בה בחוזקה, זעם שאין
כדוגמתו ניבט מפניו של קין, "סול!, פוגע אתה בידידי ועל כך לא
אסלח לך ולא אשכח לך, ברוח טובה הגעתי הלום תוך הבטחה כי לא
יאונה להם כל רע, את הבטחה זו לא אפר!". קין נשם עמוקות, "אם
אין ברצונך לארח אותנו אמור זאת עכשיו ונצא מהיער מייד".
"קין, מכיר אתה את אבי והוא מכבדך, אינני יודע על מה ולמה אך
זכור תמיד כי נימצא אתה כאן באורח ולא כבעל המקום, על הגמד
לציית לי כל עוד הוא ניצב על אדמתי!", צעק סול, "ועתה זוז
מדרכי לפני שאעשה מעשה אשר תצטער עליו, זכור תמיד כי נעלה אני
ממך!".
"הכנסת אורחים והתחשבות בזולת, אף פעם לא הייתה הצד החזק שלך,
סול", אמר קין בחריפות וברק ניצת בעיניו, רוח קלה החלה לנשוב
ועלים החלו לנפול מעצי הסביבה, "וכך גם נימוסים והליכות". כאן
עצר קין מדברו לרגע ופניו נראו איומות למראה, הרוח החלה מנשבת
בחוזקה ועלים אשר נחו על הקרקע החלו מעופפים באוויר.
"שומרים אסרו אותם!", פקד סול, קין התבונן סביבו במהירות וגילה
כי עתה נשארו רק עשרה שומרים מסביבם, אחד מהם נעלם בעבי היער
בחשאי, כנראה להזעיק עזרה, חשב קין לעצמו. עשרת הנותרים החלו
מתקרבים לעברה של החבורה שנשקה הוסר ממנה. החבורה לא נעה
ממקומה.
"מקולל תהייה סול!, שהבאתה אותי לידי זה!", אמר קין חרש, אך
כולם שמעו את דבריו, "אחת ולתמיד דע את מקומך בסולם החיים!,
השחצנות שאחזה בך אין כדוגמתה ומבסס אותה אתה על כסילותך
ואווילותך", שומרי היער נעצרו בחשש, למראה פניו האיומות של קין
והחלו לנסוג לאחור. "החושב אתה אותי לאחד העם?", אמר קין
ודבריו יצאו מפיו בארסיות, "היודע אתה מי אני בכלל שאומר אתה
כי נעלה אתה ממני?, מאסתי בך עוד בפעם הקודמת שנפגשנו, חצוף
אתה ובשחצנותך תמית אסון על אומתך. כולי תקווה כי אביך אינו
כסיל דיו כדי לתת לך את המלוכה!", סול שלף את נשקו ומאחור שמע
קין את דריכת הקשתות של שאר הלוחמים.
"אהרוג אותך עכשיו קין, ועל זה תבוא עלי הברכה, זר אתה ודבריך
סרק הם, מוקף אתה מכל הכיוונים! ומכאן לא תצא חיים".
קין אותת בעיניו לחבורה שלא למוש ממקומה והצמיד את כפות ידיו
והחל משפשף אותן זו בזו. "הבא אתה אלי בחרב וקשת סול?, החושב
אתה את אביך לאידיוט?, האם היה נותן לי כאן זכות חופשית למעבר
אם כוחי היה רק בחרב".קין עמד בפיסוק קל מול סול הזועם, אך
פניו של קין נראו כאילו השאול כולו עומד עימו. לפתע רקע קין
ברגלו לבושת המגף על האדמה הטחובה ונגע באחד העצים אשר מימינו.
ברק הבליח את השמיים המתכהים ולאחריו נשמע קול רעם אדיר, הרוח
החלה משתוללת בצמרות העצים, קין החל מלמל מילים לא מוגדרות
בשקט חרישי וברק נוסף ניצת בשמי הליל הצעיר, צמרתו של העץ בו
נגע קין ניצתה בלהבה גדולה ובקול פיצוץ עז "הכלל יודע אתה מי
אני ומה כוחי?, את ארצך אחריב בכוחי!. ברק נוסף הצית את שמי
הליל ואורו היה בהיר ובוהק מאורו של היום הצלול ביותר, הסוסים
החלו משתוללים ואקני וקימולי התאמצו להרגיעם, מקס לעומתם שהיה
חופשי לחלוטין לו זע ממקומו, "לך אליהם!", פקד קין על סוסו,
מקס צעד את המטרים הספורים שהפרידו בינו לבין שאר הסוסים והחל
צוהל ומוציא קולות משונים בהפתעה גמורה נרגעו הסוסים בעיניהם
הופיע מבט מהופנט, דארזן המשיך להיות ניצב איתך וזקנו התעופף
בפראות ברוח המשתוללת, עשרת הלוחמים עזבו את קשתותיהם וסוככו
על פניהם מפני סופת העלים המשתוללת, היער כולו נראה כמתעורר
לחיים משל עצמו. אקני פנתה אל קימולי וצעקה בכדי להתגבר על
שאון הרוח "הסופה תהרוג אותנו!, העצים יתמוטטו עלינו!", קימולי
אחז בכתפה וצעק לעברה "הסתכלי!, קין הוא השולט בסופה, אין היא
טבעית!".
סול נסוג צעד לאחור אך עדיין ניצב איתן הוא אל מול הסופה
הרוגשת סביבו, ברק נוסף ניצת בשמיים אך קול הרעם לא ליווה
אותו, קין עמד וידיו על מותניו הוא הניף את ידו והצביע על העץ
משמאלו, ברק אדיר פגש בעץ וחצה אותו באמצעו בכדי שני שלישו.
"מוות ישרור בממלכתך ואתה תושאר בחיים בכדי לסבול כל ימיך על
אובדנו של עמך והכול בשל שחצנותך, מי אתה כי תאיים עלי, עוד לא
נוצר היצור שיצא חי מידיי זעמי!", קולו של קין השתנה לחלוטין
אין היה זה הקול אותו הכירו החברים. לפתע חזר הלוחם הנעדר
ואחריו כפוף כולו מרוח הסערה עמד טול, מלך אנשי היער. דארזן
בקושי רב נע ממקומו ונגע בעדינות בידו בכתפו של קין, אך ללא
הועיל קין נראה היה כשבוי בזעמו, לאחר רגע נוסף אחז דארזן
בחוזקה בכתפו של קין וניער אותו, קין נראה היה כמתעורר מחלום
בלהות אנקה נמלאה מפיו כאשר ראה את המלך טול מכופף ועמד על
רגליו אך בקושי רב. קין הניף את ידיו והחל מנפנף בידיו כמוחק
לוח כתיבה מייד נעלמה הסופה כלא הייתה, הברקים חדלו ועימם גם
הרוח, כאשר הרימו כל הנוכחים את ראשם ראו כי העצים שנפגעו
מהברקים היו עתה בריאים ושלמים.
טול התרומם והזדקף, "ברוך הבא ידידי הוותיק, מה לך חזרה
במקומותינו הדלים?", אמר בקול עמוק, בוטח ויציב, " ומה לך כי
תסער נפשך?".
"שלום לך הו מלך רם ונישא", אמר קין בקולו הרגיל, "צר לי על כל
המהומה, אך לא אתן כי יחללו את כבוד רעי!".
טול הפנה את מבטו לסול ההמום "כסיל הייתה וכסיל תישאר!, וגם אם
אחרי ממלכתי תחדל מלהתקיים לא אוריש אותה לך בזה היום אני כבר
בטוח!", אמר בקול עמוק לבנו הבכור, "פקודה פשוטה נתתי בידך אך
אתה חייב הרי לתפוס שליטה כשעדיין אין היא בידך, הכוח שהיה
צפוי לעבור אליך, ושחצנותך הבלתי נדלית מעבירים אותך על
דעתך!", סול השפיל את מבטו, "פקודה פשוטה נתתי בידך עם הגיע
הודעתו של הצופה כי קין וחבורתו עושים את דרכם אלינו, הבא אותם
אלי כמו שהם הייתה כל הוראתי אליך ואתה חייב היית להראות מי
החזק כאן, אינך יודע מי הוא הניצב מולך, מה רבה עוצמתו. סופה
זו היא כאין וכאפס למה שראית אתה!". טול הפנה את מבטו לקין
והשפיל את עיניו, "סלח לי על בורותו של בני, ידידי היקר, אל
תיתן לה לעמוד בנינו לרועץ", המלך הסתובב ופנה לשאר החבורה
שעדיין הייתה המומה, "סלחו לי על קבלת הפנים האומללה. בואו
עימי לארמוני הדל, כנסיכי הממלכה יתייחסו אליכם מעתה", המלך
צעד מקין ונגע בכתפו של דארזן הגאה שזקנו נראה עתה כרעמת
האריה, "כבודו הגמד, אינני יודע את שמך אך לכבוד יהא לי עם
תסעד הערב משולחני". שוב הפנה המלך את מבטו לבנו המבויש שהביט
עתה באביו במבט חד שאינו משתמע לשתי פנים, "לא קשה היה זה
נכון?, אך לא!. חייב אתה להתנהג כאילו הממלכה כבר בידך, כוחי
עוד במותניי בני הסורר!, וחיי בידיי הם!. קחו אותו מעל פני
ואטפל בו מחר, רבותיי, "אמר ופנה אל החבורה, "ארוחת לילה חמה
ועשירה מחכה רק לכם. בואו ונלך, קחו את נשקכם שלכם עימכם, בוטח
אני במילתו של ידידי אקווה רק כי הוא בוטח גם בי", באומרו זאת
הפנה טול את מבטו בחזרה לעברו של קין. קין שהיה מכונס בתוך
עצמו הרים את מבטו מהנקודה בה בהה ואמר, "את בטחוני בך לא ניתן
להפר בדבר פעוט כמו זה, נלך אחריך כי כל עוד אנו בשטחי ממלכתך,
אתה הוא מלכי כשם שאתה לעמך", קין השתחווה לטול והוא הניד
בראשו מעונג המחווה. אחר פנו כולם אל עבר עירם אנשי היער, העיר
הירוקה.